הפרק השלישי במלחמות המחשב
מהולדת אפל דרך ה “פי סי” של “אי בי אם”, השתלטות מיקרוסופט על מערכת ההפעלה, תחילה ב “פי סי”, הולדת מערכת ההפעלה הגרפית ומקינטוש, והשתלטות מיקרוסופט גם על מערכת זו עם חלונות.
אפל נוסדה ב-1 באפריל 1976 על ידי סטיבן פ. ג’ובס, סטיב ווזניאק ורונלד ויין. ווזניאק היה האקר אלקטרוניקה שעבד משנת 1975 בחברת HP וסייע לידידו ג’ובס (השניים היו ידידים כבר משנת 1971) בעיצוב משחקי וידאו עבור אטארי.
ווזניאק גילה עניין בבניית מחשב אישי ובכתיבת גרסת בייסיק עבורו, ואף עשה ניסיונות ראשונים לבנות מחשב כזה. באותה תקופה, כל המחשבים האישיים לא יוצרו בייצור המוני אלא נבנו באופן עצמאי על ידי חובבי מחשבים.
המחשב הראשון, I Apple, שהרכיב ווזניאק היה ייחודי באפשרות לחיבור לטלוויזיה, בשונה ממחשבים אחרים שלא הייתה להם תצוגה כלל.
בשנת 1976 משלים ווז את האפל 1 ומציג אותו לראשונה במועדון “מבשלת המחשבים הביתית” – כינוי למועדון משוגעי המחשב שהתכנס בעמק הסיליקון משנת 1975 במחיר של 666$
ג’ובס, ידידו של ווזניאק, גילה עניין בפוטנציאל המסחרי של בניית מחשבי חובבים כאלו והצליח לעניין את ווזניאק בבנייה ומכירה של מחשב כזה. ג’ובס פנה לחנות מחשבים מקומית ובעליה אמר כי אם יצליחו השניים לבנות מחשב כזה, הוא יוכל למכור 50 מחשבים כאלו ולשלם להם 500 דולר למחשב.
לדגם היה גם קוד הרצה בזיכרון שאפשר עלייה קלה יותר של המחשב והוסף גם ממשק שאפשר טעינה ושמירה של תוכנות מקלטת. המחשב היה פרימיטיבי עד מאוד, אך הורכב ממספר קטן להפליא של חלקים והקנה לווזניאק שם כמעצב מחשבים.
ביחד עם ידיד שלישי, רונלד ויין, החלו השלושה לבנות את המחשבים. ג’ובס היה אחראי להשגת החלקים הדרושים (בכל דרך שהיא) ואילו וויזניאק ו וויין היו אחראים על מלאכת ההרכבה. העבודה נשלמה ביוני, וכמובטח, הם קיבלו את התשלום עם האספקה. השלושה הצליחו למכור מאתיים מחשבי Apple I
ווזניאק המשיך מיד לתכנן דגם חדש ומתוחכם יותר, בהתבסס על הכסף שהרוויחו ממכירת הדגם הראשון, שקיבל את השם Apple II, הוצג בתערוכת מחשבים של החוף המערבי באפריל 1977. השיפור העיקרי בדגם זה היה ממשק טלוויזיה מעודכן, שכלל את התצוגה בזיכרון ואפשר לא רק תצוגה של מלל פשוט אלא גם גרפיקה ומאוחר יותר צבע. ג’ובס, מצידו, דחף לעיצוב המארז והמקלדת, על בסיס הרעיון שהמחשב צריך להיות שלם ומוכן להפעלה ישר מתוך הקופסה – רעיון שהיה זר וחדש לחלוטין לעולם המחשבים של התקופה.
בניית מחשבים כאלו היה עניין יקר וג’ובס החל מחפש מישהו שיסייע לחברה. ויין, שחווה יוזמה עסקית כושלת מספר שנים קודם לכן, עזב את החברה ומכר את חלקו, 10 אחוז … לוויזניאק וג’ובס תמורת $800. ג’ובס נפגש עם מייק מרקולה שחתם עמו על הלוואה של רבע מיליון דולר והשלושה הקימו את אפל ב-3 בינואר 1977.
עתה משהיה בידם הכסף ועיצוב חדש למארז, היו השניים מוכנים לצאת לדרך ובשנת 1977 הוציאו את Apple II, הנחשב בדרך כלל למחשב שברא את שוק המחשבים האישיים הביתיים. דגם Apple II נמכר במהלך השנים במיליוני יחידות, זכה למספר צאצאים (כמו Apple IIe ו-Apple IIgs) ולשפע חיקויים. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, נמכרו “תואמי אפל” לא פחות משנמכרו מחשבי אפל מקוריים עם סמל התפוח.
בשנת 1979 נמצא לו יישום אולטימטיבי – קילר אפליקישן, הויזיקאלק גיליון הנתונים האלקטרוני הראשון.
פתחו את הרעיון שניים בוב פראנקסטון ובעיקר דן בריקלין, יהודי שלמד באקדמיה העברית עקיבא, ואח”כ בהרוורד שם פיתח את התוכנה שאפשר לחשב במהירות שינויים בתא אחד או יותר והשפעתו על תאים אחרים המקושרים אליו / אליהם.
IBM נכנסת לתמונה
שלוש שנים עוברות ואי בי אם רואים כיצד שוק שלם של מחשבים הולך ותופש נתחי שוק – אפל 2 עם הויזיקאלק נמצא כבר בכל משרד ומאפשר חישובים שקודם לכן בוצעו עם מחשב מרכזי.
בשנת 1980 מקבל דון אסטריג’ מהחברה אור ירוק לפתח מחשב אישי. ההחלטה היא ללכת על רכיבים שנמצאים על המדף בכדי לעקוף את הבירוקרטיה הסבוכה של החברה. לצורך מערכת ההפעלה הם פונים בדרך הטבע לביל גייטס ממיקרוסופט מתוך מחשבה שיש לו כזו להתקנה מידית.
מערכת הפעלה
מערכת הפעלה היא תוכנה המגשרת בין המשתמש, החומרה ויישומי התוכנה. זו המערכת הראשונה שעולה עם הדלקת המחשב והיא זו המאפשרת לו לפעול. מערכת ההפעלה מספקת שלושה ממשקים: ממשק משתמש (User Interface), ממשק עבור החומרה – מקלדת מסך כונן דיסקטים. מערכת ההפעלה היא רכיב חיוני בכל מחשב. תהליך טעינתה של מערכת ההפעלה, המתבצע עם הדלקת המחשב, קרוי אתחול.
ניתן למנות שלושה תפקידים עיקריים של מערכת הפעלה:
- הקצאת משאבי החומרה
- תזמון פעולות רכיבי החומרה ומרכיבי התוכנה
- העמדת תשתית משותפת ומסגרת מאורגנת של ממשק ושירותים למשתמש ולחבילות התוכנה
טוב נחזור ל גייטס שאומר בכנות יש לומר לדון אסטריג‘ Don Estridge “אין לי“ מערכת הפעלה על המדף, ושולח אותו לגארי קילדייל מדיגיטל ריסרצש. דון מגיע עם סוללת עו”ד לגלות שגארי איננו, רק אשתו והתברר היא ועוד הדין שלהם לא היו שלמים עם התנאים שהציבה אי בי אם.
דון המאוכזב חוזר לביל שלא ממצמץ ולא מחמיץ הזדמנות פז – “יש לי“ הוא אומר ומסכים לחוזה עם אי בי אם בתוספת קטנה שמאשרת לו למכור את מערכת ההפעלה לכל יצרן אחר של תואמי אי בי אם.
גייטס יודע שאם בונים מחשב מחלקים על המדף גם אחרים יכולים לבנות מחשב תואם בינגו גייטס ומיקרוסופט עולים על גב הנמר.
עכשיו יש לו רק בעיה קטנה איך משיגים מערכת הפעלה, ממש במקרה יש לטים פאטרסון מסיאטל קומפיוטר פרודקטס מערכת הפעלה תואמת PC/M וגייטס קונה את הזכויות להשתמש ולהפיץ אותה לכל העולם ב 50000$
אי בי אם מזניקה את תפוצה המחשב האישי במיוחד כאשר מהנדסים מצליחים לבנות תואמים לתפוצה אדירה, בעיקר כי אי בי אם היא חברה רצינית ובעלת מוניטין ובעיקר בעלת מערכת שווק ואנשי מכירות שאין שני להם.
תואם אי בי אם
הנה בעיה: אסור להעתיק את מערכת ההפעלה שמחברת את כל הרכיבים במחשב – זו גניבה, אז מה עושים?
התהליך נקרא הנדסה לאחור ובבסיסו מנסים לבנות מערכת שפועלת עם אותם פקודות ועושה אותן פעולות אבל בלי להעתיק את המערכת המקורית, רק אז אתה יכול להתחיל למכור תואם אי בי אם עם מערכת הפעלה של מיקרוסופט.
זו תחילת השתלטותה של מיקרוסופט על עולם המחשבים האישים
מערכת ההפעלה הגרפית
אפל, ליתר דיוק סטיב ג’ובס, מגלה את האור. לאחר ששמע על ממשק המשתמש הגרפי החלוצי שפותח בזירוקס פארק החל ג’ובס במשא ומתן לקביעת פגישה במחלקת הפיתוח של זירוקס כדי לצפות בכלי הפיתוח של Smalltalk – פגישה שתמורתה נתן אופציות למניות של אפל. בדצמבר 1979 מבקרים ג’ובס וחברו ג‘ף ראסקין בפארק זירוקס. החברה מעניקה לאפל שלושה ימי חשיפה לכל הטכנולוגיה שלה – פשוט מעשה מטומטם מעין כמותו, בתמורה לאופציית רכישה של 800 אלף מניות אפל.
גם סטיב ג’ובס לא ידוע כמחמיץ הזדמנויות ובעיקר עכשיו כאשר מיקרוסופט משתלטת לו על הבאסטה.
הוא מבין את החזון – למרות שהוא מודה שמה שסנוור אותו היה רק הממשק הגראפי.
המחשב הראשון שיוצא תחת ידיו הוא הליסה, הבעיה הוא יקר מידי. סדר גודל שבין 3500 ל 5500 דולר.
את פרויקט המקינטוש יזם בתחילת 1979 ג’ף רסקין, עובד חברת אפל, ששאף לבנות מחשב זול וקל עבור המשתמש הממוצע. בספטמבר 1979 קיבל רסקין אישור לגייס עובדים לפרויקט. הוא החל לחפש מהנדס שיוכל לבנות אבטיפוס. ביל אטקינסון Bill Atkinson, חבר בצוות הפיתוח של פרויקט ליסה (מערכת דומה אך יקרה יותר), הציג לרסקין את בארל סמית’ Burrell Smith, טכנאי שירות שהחל לעבוד באפל בתחילת אותה שנה.
גרסתו הסופית של המקינטוש הכילה יותר זיכרון מאשר רוב המחשבים דאז. היו לו KB 128, אך ניתן היה להרחיב את הזיכרון עד 512KB באמצעות הלחמת שבבי זיכרון במקום אלו שהותקנו במקור. יכולת זו הושגה הודות לעבודתו של בארל סמית’. למשתמשי המק ההרפתקנים אפשר הדבר שדרוג זיכרון ללא צורך ברכישת מחשב חדש.
סטיב ג’ובס התנגד לרעיון הזה נחרצות, כי לא רצה שאנשים “יתעסקו עם הקרביים של המק” והעדיף שייקנו את ה־Mac 512KB כשזה ייצא, אולם בארל שילב את התכנון שלו במהירות מבלי ליידע את ג’ובס.
ממשקי המשתמש של מחשבי הליסה והמקינטוש הושפעו בבירור מהפיתוח שהוצג לאנשי אפל בזירוקס. ג’ובס אף שכר את שירותי המעצב התעשייתי הרטמוט אזלינגר לעבודה על פרויקט המקינטוש; התוצאה הסתכמה בתבנית העיצוב “Snow White”; בכל אופן, מנהיגותו של ג’ובס בפרויקט המקינטוש הייתה קצרה: בשל מאבקי כוח בין ג’ובס למנכ”ל אפל החדש, ג’ון סקאלי, הדיח דירקטוריון אפל את ג’ובס ב-1985
סקאלי, המנכ”ל החדש, התעלם ממאמצי צוות הפיתוח לפתח מחשב שמחירו נמוך, והעלה את מחיר המק מ־1,995 ל ־2,495 דולר. אנשי המקינטוש עמלו בתכנון המחשב על מנת לאפשר מחיר נמוך ככל הניתן, אולם איש, כולל ג’ובס, לא הצליח לשנות את דעתו של סקאלי: המקינטוש הושק כשמחירו ההתחלתי עמד על 2,495 דולר, 25 אחוז יותר מהתכנון המקורי.
המקינטוש הוצג לראשונה לציבור בפרסומת הנודעת “1984”, אותה ביים רידלי סקוט, שהוקרנה במהלך משחק הסופרבול ב-22 בינואר 1984. הוא הושק רשמית והוצע למכירה ב־24 בינואר 1984 במחיר 2,495 דולר, יחד עם שתי תוכנות שימושיות שפותחו על מנת להציג את יכולות הממשק הגרפי המתקדם של המק: MacWrite ו־MacPaint.
בעוד שהמקינטוש גרר אחריו מיד עדת מעריצים, רבים אחרים לא חיבבו אותו: היה צורך לכתוב מחדש תוכנות ישנות, שהתבססו על ממשק שורת הפקודה והממשק הטקסטואלי, כדי להתאימן למערכת החדשה, זאת מכיוון שהמחשב היה מעוצב באופן מלא סביב ממשק משתמש גרפי; משימה זו הייתה מורכבת ביותר, ומפתחים רבים הדירו רגליהם מכך – והדבר גרם למיעוט תוכנות זמינות למערכת החדשה.
משתמשים רבים, שהיו רגילים לממשק שורת הפקודה, כינו את המק בשם “צעצוע”.
ב-1985, השילוב של המק, המדפסת של אפל (LaserWriter) ותוכנות ייעודיות למק כמו MacPublisher של חברת בוסטון תוכנה ו-PageMaker של חברת אלדוס (כיום Adobe PageMaker) אפשרו למשתמשים לעצב, להציג ולהדפיס דפים הכוללים גרפיקה וטקסט. כלים אלו, שאפשרו לראשונה הוצאה לאור שולחנית, היו ייחודיים למקינטוש למשך שנים אחדות, אולם לבסוף הגיעו גם אל מחשבי IBM PC ותואמיהם. מאוחר יותר חיזקו תוכנות כמו FreeHand של חברת אלדוס, קווארק אקספרס ו-Adobe Illustrator את מעמד המקינטוש בתחום הגרפיקה הממוחשבת וסייעו בפיתוח תחום ההוצאה לאור השולחנית.
מיקרוסופט נכנסת דרך החלון
הגרסה הראשונה של Windows גרסה 1.0 יצאה לשוק בנובמבר 1985 תחת השם “Interface manager”, יועדה לעבודה על מחשבים בעלי מעבד 286, עשתה שימוש בצלמיות והכילה שתי תכונות שלא היו קיימות ב-DOS, עבודה של מספר יישומים גרפיים במקביל ומושג הזיכרון הווירטואלי.
בעיות משפטיות מצד אפל הגבילו בראשית הדרך את השימושיות של חלונות. לדוגמה, חלונות היו יכולים להופיע רק כאריחים, ולא אחד על השני. בנוסף לא היה סל מחזור (מקום לאחסון קבצים לפני מחיקה) מאחר שאפל ומיקרוסופט האמינו שהזכויות על רעיון זה שייכות לראשונה. מיקרוסופט הסירה הגבלות אלה מאוחר יותר.
בדצמבר 1987 יצאה גרסת Windows 2.0, שאפשרה שליטה על המסך, הגרפיקה והתקני קלט-פלט דרך ממשק משתמש אחד. Windows 2.0 אפשרה להעביר נתונים (בצורה מוגבלת) בין יישומים שונים ותמכה בעכבר מחשב. בגרסה זו היו פנקס רשימות, לוח שנה, מחשבון, תוכנת צייר ומשחק, יישומים המופיעים מאז בכל גרסאות Windows. במקום אריחים נעשה לראשונה שימוש בחלונות חופפים.
גרסאות Windows עד גרסה 3.11 (כולל) לא היו מערכות הפעלה “אמיתיות”, במובן זה שלא היו האחראיות הבלעדיות על תפעול המחשב, אלא נסמכו על קיומה של מערכת ההפעלה DOS. המערכת הייתה למעשה ממשק משתמש גרפי מעל DOS. במידה מסוימת ניתן לומר זאת גם על גרסאות 95 ו־98 המאוחרות יותר.
הגרסאות הראשונות של חלונות פותחו במקביל, וברוב המובנים גם תוך התבססות על מאמץ פיתוח משותף של יבמ ומיקרוסופט למערכת הפעלה בשם “OS/2”. עיקר הפיתוח בשלבים הראשונים בוצע על ידי יבמ, כאשר מיקרוסופט תופסת מקום משמעותי יותר בשלבים מאוחרים יותר.
לקראת סוף שנות השמונים החלו יבמ ומיקרוסופט מתרחקות זו מזו. מיקרוסופט חתרה להוציא מערכת הפעלה דלת דרישות ופשוטה יותר ב-16 ביט, שתרוץ על גבי דוס, כך שמשתמשי דוס קיימים יוכלו להמשיך במקביל להשתמש בתוכנות הקיימות. יבמ חתרה למערכת “כבדה” יותר מבחינת דרישות המחשב, שאינה רצה על גבי דוס (אף כי הייתה מסוגלת להריץ דוס) ב-32 ביט.
ה”גירושין” בין שתי החברות התגבשו בהדרגה והפכו ברורים במאי 1990, כאשר הוציאה מיקרוסופט את “חלונות 3.0”, כשיבמ מוציאה זמן לא רב אחרי כן את “OS/2 1.3”. שתי המערכות היו זהות כמעט לחלוטין מבחינה חיצונית, אך זו של מיקרוסופט הייתה הרבה יותר נגישה למשתמשי דוס ובעלי מחשבים מתקדמים פחות.
“חלונות 3.0″ הפכה להצלחה מטאורית. מבחינה טכנולוגית וחזותית היא נפלה מ-OS/2 של IBM, שלא לדבר על מערכת ההפעלה למקינטוש (Mac OS 6), שנמצאה עדיין מרחק רב לפני זו של מיקרוסופט. אך ההחלטה של מיקרוסופט להקפיד על תאימות עם DOS ועל דרישות פתיחה מזעריות אפשרה לה לשלב ממשק משתמש גרפי, ואפילו בסיסי, בלי לאבד את ציבור משתמשי הדוס.
“חלונות” הקנתה למיקרוסופט גם יתרון נוסף: מוכנות. חברות אחרות, ובמיוחד מובילות השוק בתחום הדוס כמו וורדפרפקט בעיבוד תמלילים או לוטוס 123 בגיליונות נתונים, לא היו ערוכים עם גרסאות לסביבת “חלונות” עם צאת התוכנה. חלק מאי-מוכנותן ניתן לייחס למה שמתואר לעתים כתרגיל מבריק של מיקרוסופט ולעתים כשינוי אקראי – מיקרוסופט קידמה כמעט עד ליום צאת “חלונות 3.0” את סביבת OS/2 כסביבת העבודה והפיתוח העתידית.
רוב החברות עבדו, בעקבות מידע זה, על גרסאות OS/2 של תוכנותיהן. כאשר הכריזה מיקרוסופט על הוצאת “חלונות 3.0” ובמקביל על כך ש-OS/2 כבר אינה העתיד אלא, להפך, מוצר שנדון לכישלון, נתפשו רוב החברות לא מוכנות, בעוד שלמיקרוסופט כבר הייתה ערכת כלים ערוכה ומוכנה מן היום הראשון. פרק הזמן הזה שבו הייתה מיקרוסופט ראשונה ומובילה בשוק החדש שיצרה הוכיח את עצמו.
מיקרוסופט אמצה, בנוסף, המצאה קטנה שנרקחה על ידי אפל על המקינטוש – שילוב מספר תוכנות בחבילה אחת תחת השם Office, והוציאה גרסה משלה ששילבה מעבד תמלילים, גיליון אלקטרוני ותוכנת מצגות בחבילה אחת. בהדרגה, הפך שילוב התוכנות – שבשלביו הראשונים היה שרירותי למדי – לכלי מנצח. המתחרות נאלצו “לתפור” לעצמן חבילות משרדיות דומות, כשבה בעת נוקטת מיקרוסופט מדיניות תמחור אגרסיבית. לדוגמה, באמצע שנות התשעים ירד מחירה של תוכנת מעבד התמלילים וורד לגובה ממוצע של 61 דולר, לעומת כמה מאות דולרים אצל המתחרים. החברה אף דרשה סכום של כ-400 דולר על חבילת אופיס כולה, כשאצל מתחריה זה היה התמחור המקובל לרכיב אחד בלבד.
Hebrew