כמו גרסת הייטק של כוכב כדורסל, חברות גדולות רצו לגייס אותו מיד כשסיים את תיכון אקסר. צוקרברג, כרגיל לא התרשם, והעדיף ללמוד בהרווארד ב 2002. אבל לא חלף זמן רב והוא הסתבך עם ההנהלה. צוקרברג פרץ למחשבי האוניברסיטה לאסוף תמונות של סטודנטים. ניקולס קראסון עורך: בשנתו הראשונה בהרווארד הוא יצר את “פייסמאש” לדרג סטודנטים כ לוהטים או לא, והשתמש ברשימה הסטודנטים שדורגו על ידו: מי הכי מושך/כת בדרוג של לוהט יותר או פחות. אלן מגריט כתבת: “זה היה אחד ההתנסויות הראשונות שהיו למארק עם הפרטיות של ההמונים.”

צוקרברג: “רוב הזמן אנשים יותר מידי זהירים, אני חושב שזה מועיל יותר לגרום לדברים לקרות ואח”כ להתנצל, מאשר להיות בטוח שאתה לא שובר משהו”

רוג’ר מקנאמי משקיע: “כך שזה סוג של פילוסופיה, וחוסר כבוד לסמכות, שהובילה למוטו של פייסבוק, “תנוע מהר ותשבור דברים”. לא הייתה כוונה להזיק, רק שהם לא היו מוטרדים מהאפשרות לכך שיגרם נזק.”

בלחץ הנהלת הרווארד צוקרברג סגר את האתר. ההנהלה האשימה אותו בפריצת אבטחה, הפרת זכויות יוצרים, ופגיעה בפרטיות.  “פייסמאש” הביאה את צוקרברג לתשומת ליבם של שלושה מסטרנטים שבנו רשת חברתית בשם “קשרי הארוורד” .

קמרון וינקלווקס: “שלושתנו לא מתכנתי מחשבים מקצועיים, והיינו זקוקים למתכנת לכתוב את הקוד, וחשבנו שמארק מתאים” .  השלושה פנו לצוקרברג. בהתחלה הוא נראה נלהב, קורא את המייל ששלח: נראה לי שזה לא ייקח יותר מדי זמן.

ציטוט מהמייל בין צוקרברג לוינקלווקס:

“אז אפשר לדבר על זה אחרי שאצליח להפעיל את כל המרכיבים מחר בערב

אבל אז, צוקרברג החל להאט. 4 דצמבר. “מצטער, שלא הייתי זמין. רק עכשיו ראיתי את הטלפונים שלכם. עבדתי על בעיה”

דצמבר 10. “השבוע היה מאוד עמוס, כך שלא היה לי הזמן לעבוד על האתר, או אפילו לחשוב עליו”

צוקרברג בלם את ההתקדמות כי היה עסוק בהקמת אתר כזה משלו שהתבסס על רשימת הסטודנטים של הרווארד בשם פייסבוק. הוא שיתף את חברו סברין במימון. מארק בא אליו ואמר: תשקיע אלף דולר ונקים את האתר. ” לא היו חוזים, אלה היו שני בחורים במגורי סטודנטים, אבל כך זה התחיל “.

לפי “ביזנס אינסיידר” צוקרברג הטעה במתכוון את תאומי ווינקלווס.  צוקרברג מצוטט שאמר: “תראה את האתר שלי “הקשרים של הארווארד”,  הה הה הם טעו, הם ביקשו ממני להקים אותו אבל אני עובד על הפייסבוק שלי” .כאשר הוא נפגש עם האחים ווינקלווס בפעם האחרונה הוא חשב שאולי הוא צריך להגיד להם שהוא עובד על אתר מתחרה. הוא התייעץ עם חברים אבל בסוף הוא אמר: “אתם יודעים מה אני אעשה, אני הולך לתקוע אותם”

ב 4 פברואר 2004 בדיוק כשציפו שישלים את העבודה על האתר שלהם צוקרברג וחברו השיקו את פייסבוק. האחים ווינקלווס ושותפם גילו את זה בדיוק כמו כולם בהרווארד.

ניקולס קראסון עורך: מארק רצה שליטה מלאה בפרויקט, הוא ראה שהם עלו על משהו מדליק, האחים ווינקלווס,  הוא חשב שהוא יכול לעשות משהו מדליק יותר, וכך: ראשית הוא רצה שליטה, ושנית, אם הוא הולך נגדם, הוא ידרוס אותם, וזה מה שעשה.

בנסיעה לניו יורק צוקרברג ושותפו אדוארדו סברין, סעדו עם מקים “נאפסטר” בן 24.  עבור צוקרברג, פארקר היה גיבור, ודמות נערצת. שותפו סברין, לא הסכים. בקיץ 2004 כשסברין נשאר בחוף המזרחי, צוקרברג עוזב את הארוורד. ובאוגוסט 2005 פארקר שמונה לנשיא, נאסר בחשד להחזקת קוקאין, ולמרות שלא הועמד לדין, ומיד שוחרר, הביא הדבר להתפטרותו המיידית כנשיא פייסבוק. דיוויד קירקפטריק סופר: “הייתה תחושה שמי שחשוד במגע עם סמים, לא הדמות לייצג את פייסבוק”

ואז משנה צוקרברג את דמות החברה באופן דרמטי. הוא מאפשר למשתמש לתייג את עצמם חבריהם ותמונותיהם, ותמונות הופכות מהר מאוד לחלק הפעיל ביותר בפייסבוק, והופכות למנוע הגידול העיקרי שלה. לפי פייסבוק, מספר המשתמשים שלה זינק ל 5.5 מיליון משתמשים בפחות משנתיים, וענקיות  מדיה דפקו בדלת. ב 2006 יאהו התחננה אל בן ה 22 עם הצעה מדהימה, קניה החברה תמורת מיליארד דולר!  צוקרברג לא היה מעוניין למכור כי היו לו רעיונות שחשב שיהפכו את פייסבוק לאפילו יותר פופולרית. אחד מהם נקרא “ניוזפיד”. מעין זרם עדכונים על מה שמשתמשים עושים בזמן אמיתי.

ג’ו אנטויו ויגס עתונאי: “זרם חדשות”  הוא מה שכל אחד עושה באותו רגע, מה שהם מעלים, לאן הם מחוברים. העולם בו הם חיים. בעצם סוג של עיתון. אבל משתמשים רבים בפייסבוק חשבו ש”ניוזפיד” מעביר יותר מידי מידע, ומפר את פרטיותם. שבע מאות אלף הפיצו את מחאתם ברשת. צוקרברג נאלץ להתנצל.

אלן מגריט כתבת: “הוא כתב התנצלות במו ידיו, זה היה כנראה סוג של לימוד”. ואז פייסבוק שינתה כמה בקרות של פרטיות שהיו מוגזמות. “אני חושבת, שהוא לוקח את זה ברצינות, אבל גם חושבת, שהוא מוכן להמשיך לבדוק גבולות, בכדי ליצור את המוצר שלו”. ההתנצלות לא הייתה כניעה!! צוקרברג היה בטוח שהמשתמשים יתרגלו לרמה החדשה של שיתוף, הסתבר שצדק. אחרי העדכון הוא הפך האחד האלמנטים החשובים ביותר בחוויה של פייסבוק.

אבל מה שהופיע בניוזפיד” לא היה אקראי. הוא הונע בעזרת נוסחה מתמטית סודית, אלגוריתם, מעוצב באופן שגורם לך לרצות להמשיך לגלוש, להמשיך לצפות, להמשיך לאהוב. זה הנשק הסודי, זה למה אנחנו שווים מיליארדי דולרים.

התוספת של כפתור ה”לייק” ב 2009 איפשר ל”ניוזפיד” לאסוף בכמויות מידע פרטי של משתמשים שהוכחו כנכס אדיר לחברה, “ומה שגילינו זה שכפתור ה”לייק” שימש כשמן סיכה חברתי, שכמובן הניע את הגלגל הזה של קשרים, שמשתמשים הרגישו שהם נשמעים, כאשר הם חולקים דבר מה בפייסבוק”

צוקרברג: “היום, אפילו עם מערכת הפרסום המתקדמת ביותר, יש רק הערכה באשר למינו של המשתמש, מה גילו, במה הוא מתעניין, אבל בפייסבוק, אנחנו יודעים בדיוק מה המין, בדיוק מה גילו, ובדיוק במה הוא מתעניין” . זה הם עצמם, זה המידע עליהם, זה החיים שלהם, מצד של המפרסמים, זה הגביע הקדוש של מידע.

אבל עבור חברה בשווי 15 מיליארד דולר, פייסבוק רק הכניסה 30 מיליון דולר בשנה. לתקן את זה, צוקרברג הודיע על שינוי צורת הפרסום באתר בחורף 2007. חלק אחד מזה איפשר לחברות להקים דפים משלהם, ולפרסם מודעות חברתיות. מודעות חברתיות בפייסבוק, פשוט אומרות שחבריך, אוהבים חברה מסויימת, ולא מפתיע, שכאשר אתה רואה את זה, סביר מאוד שגם אתה תקליק על הפרסומת, כך שמודעות חברתיות, הפכו למאוד מצליחות בפייסבוק למעשה מהתחלה.

מראיינת: בוא נבהיר, אתה אתה לא מתכוון לחלוק את את המידע האישי בפייסבוק?

צוקרברג: “אנחנו לא נחלוק את המידע האישי של משתמש אלא עם אלה שביקש לחלוק איתם”. בדצמבר 2009 צוקרברג משנה את הכללים ל 300 מיליון המשתמשים של פייסבוק. אלא אם המשתמש ביקש ועדכן את ההעדפות שלו, מידע פרטי שלו בעבר, יהיה חשוף עכשיו לכל המשתמשים. 

סנטור צ’ארלס שומר: “אנחנו כאן עכשיו לדרוש מיו”ר פייסבוק מארק צוקרברג, לבחון את המדיניות החדשה שלו בהקדם האפשרי”

מראיינת: האם אתה מרגיש שאתה מפר את הפרטיות של הציבור?

צוקרברג: “את יודעת .. יש נקודת לימוד ותפניות במהלך הדרך … במונחים של .. לבנות דברים. אם הייתי יודע אז מה שאני יודע היום .. אני מקווה שלא הייתי עושה את הטעויות האלה ..אני יודע רק את מה שאני חושב נכון כשאני מתקדם “

קריס הופנאגל חוקר הבטחת מידע: “אבל במקרה של פייסבוק, יש משהו שאני קורא לו, רוץ קדימה, הם לוקחים שני צעדים קדימה, ואז יש תגובה ציבורית, ואז הם נסוגים מעט מאוד” “וכך במשך הזמן התאפשר להם לחשוף את המידע האישי יותר ויותר”

בסוף 2010  מפגינים יצאו לרחובות בטוניסיה ובהמשך במצרים, בכדי להפגין נגד השלטון המדכא, אותו זמן יותר מ 70 אחוז מחצי מיליארד משתמשי פייסבוק גרו מחוץ לארצות הברית. במצרים אחד ממוקדי הזעם היה מקרה של אלימות משטרתית, במרכז המחאה עמד עובד גוגל, ואאיל רונים שהעלה דף פייסבוק שהיה אתר זיכרון לבחור שעונה והוכה בידי המשטרה החשאית.

אנטוניו גארסיה מרטינז עובד לשעבר: “זה היה הניסיון הגדול ביותר בחופש הדיבור בהיסטוריה האנושית” סאדני פאראקילס עובד לשעבר: הייתי מאמין גדול בחברה, ידעתי שזה יהיה מהפך פרדיגמתי”

זינפ טופקי ממשל  ארה”ב: “כשהאביב הערבי החל אני יודעת שהיו המון בעמק הסיליקון שחשבו שהטכנולוגיה שלנו תעזור להביא חופש לאנושות, וזה היה נכון, אבל יש צד שני לזה, וזה אלגוריתם הניוז פיד של פייסבוק” . ואאיל רונים : “אם אתה מעלה את טון השיח נגד המתנגדים שלך, תזכה ליותר חשיפה, כי אנחנו נוטים להיות יותר שבטיים, כך שאם אני מכנה את המתנגד שלי בשמות, השבט שלי שמח ומעודד,  כן, לך על זה, “לייק”, תגיב, שתף. כך שיותר אנשים רואים את זה כי האלגוריתם אומר, זה תוכן מעניין, אנשים אוהבים את זה, תראה ליותר אנשים”  “הם כתבו עלי שאני מקלל את הצבא, דבר שהעמיד אותי בסיכון גבוה, כי זה לא משהו שאמרתי” “הייתי מאוד תמים באופן שאני מאוד לא אוהב היום, כשחשבתי שאלה כלים של שחרור. זה היה ההפצה של מידע כוזב וחדשות ממוצאות במצרים ב 2011” 

צוקרברג: “יותר מתריסר מפתחים עבדו איתנו לבנות יישומי חדשות, הכל במטרה לעזור לכם לגלות ולקרוא יותר חדשות”. הציבור העצום של פייסבוק גרם לגופי תקשורת לפרסם היישר אל ה “ניוז פיד” שלה, הופך אותה לאחד מכלי ההפצה העיקרים של חדשות בעולם.  צוקרברג: אני אישית מאוד מתלהב מזה, אני חושב שיש לזה לא רק לשנות את הדרך בא אנו קוראים חדשות, ואפילו לשנות איך תעשיית החדשות מתנהלת”

אבל בניגוד לדרך בה חברות מדיה התנהלו פייסבוק לא ראתה עצמה אחראית להבטיח את הדיוק של חדשות ומידע באתרה

אלקסיס מדריגל עיתונאי: “האחריות שהם היו צריכים לקחת הם מה שנקרא עריכה. ולעורכים יש סוג של אחריות למה שיוצג, שלא מיוחס ישירות לכסף, ולא מיוחסות לפופולריות

האם הייתה הבנה בפייסבוק ביחס לאחריות להפוך למפיץ העיקרי של חדשות?

אנדרו אנקר עובד פייסבוק: אני לא חושב שהייתה מחשבה שלתוכן חדשותי יש יותר ערך או יותר צורך בהגנה מתוכן אחר

שאלת לצוקרברג: יש לי שאלה על התפקיד של פייסבוק בתקשורת, האם אתה רואה את עצמך כעורך? ..תודה ?  צוקרברג: לא … אנחנו חברת טכנולוגיה .. לא חברת מדיה!!!

קרייג סילברמן עיתונאי: “העובדה שכל כך הרבה ענקי תקשורת נדחפו לפייסבוק באגרסיביות, הפכה אותו לאתר חדשות לגיטימי, ואני חושב, שבאופן משונה יצרה את ההזדמנות לכאלה שלא היו לגיטימיים, כי אם השחקנים הלגיטימיים שם, ואתה לא לגיטימי, כל שאתה צריך לעשות, להקים אתר ואז ליצור אליו קישורים והדף שלך בפייסבוק יראה בדיוק כמו הלגיטימי דבר היוצר מקדמה רצינית” 

הגידול של “ניוז פיד” אקספוננציאלית הואץ מכיוון שהחוקים הקיימים לא אפשרו לתבוע את חברות האינטרנט על התוכן שהוצג באתרן, כך שסעיף 230 בחוקי ההוגנות בתקשורת, הוא המאפשר לכלכלת האינטרנט לצמוח, ופייסבוק היא המרוויחה העיקרית מכך. הוא אומר: חברת האינטרנט אינה אחראית אם איזה אידיוט אומר משהו אלים באתר.

ג’יימס ג’קובי תחקירן ובמאי: כלומר אתם נותנים אותו משקל לשקר כמו לאמת, ואז זה הופך למקום בו האמת נסחפת?

לא,  סמכנו על ההיגיון של הציבור וההגינות שלו לבדוק את הדברים

ראיין סינגל עיתונאי: יחסי פייסבוק וגוגל? מאוד פשוט, הם פשוט לא אוהבים אחד את השני

ואז במאי 2011 פייסבוק הובכה כשהתברר שהם השיקו פרוייקט המתקיף את גוגל.  כתבה בבלומברג: פייסבוק עורכת ביקורת נזקים אחרי שנתגלה שהם שכרו חברת יחסי ציבור לשתול סיפורים שליליים על גוגל. פייסבוק טוענת לציבור שזה לא היה מסע הכפשות, אבל הסיפור חושף עד לאן התחרות הגיעה.

טים ספאראפן פייסבוק: “בערך 4-5 חודשים לפני ההנפקה, החברה הודיעה על התחלת שיתוף פעולה עם חברות איסוף נתונים, חברות שרוב האמריקאים לא מודעים אליהם, שיוצאות וקונות נתונים על כל אחד ואחד מאיתנו: מה אנחנו קונים, איפה קונים, גרים, מסלולי התנועה שלנו, מה המשפחה עושה, מה החוברות שאנו קוראים, מידע שהצרכן אפילו לא יודע שאוספים עליו, כי הוא נאסף משאר החיים שלהם, מחברות שהם לא מכירים. ועכשיו הן חולקות אותו עם פייסבוק, כך שהיא תוכל לכוון מודעות אישיות.”

אנטוניו גארסיה מרטינז פייסבוק לשעבר: היה מפגש ב 2012 עם כל המתכנתים שעבדו על מודעות, ושיריל סאנדברג אמרה ההכנסות לא עולות כציפית המשקיעים. היא אמרה בעצם, חברה, אתם חייבים לעשות משהו, כך שהיה מאמץ גדול לשחרר את הבלמים ולהיות יותר אגרסיביים. הם רצו מידע מסחרי. איזה מוצרים אתה קונה, מה קנית בסופרמרקט, קנית חיתולים לתינוק, דברים כאלה, דברים שלא נמצאים בפייסבוק.”  “הם יצרו מוצר שהוא יותר טוב למפרסמים מכל מה שהיה קיים” , “וכמובן ההכנסות ממודעות זינקו, שינוי זה בלבד, היה מהפך, באיך שהחברה הרגישה ביחס לעתידה, וכיוון שלה. אני חושב שחלק מאיתנו הבינו פתאום שאנו יוצרים כך או כך מדינה דיגיטלית.”

לו קרנר משקיע: “כשאתה יוצא להנפקה אתה חשוף ללחץ גדול יותר מהממשלה. ערים לבעיה פייסבוק הגדילה את הנוכחות שלה בוושינגטון, עם צוות שכלל מספר עוזרים לשעבר בממשל, ומשפיענים”.  קריס קלי פייסבוק לשעבר: בכירים רבים בממשל יגידו לך, אם אתה לא נמצא בדיונים, יש סיכוי גדול שעליך יהיה הדיון.”

כאשר ההנפקה ברקע הם היו במשימה למקסם את הרווח עם כל המידע האישי שאספו. ולא רק להיענות להסכם שחתמו לא מזמן עם הממשל לטפל בבעיית הפרטיות.

סאדני פאראקילס עובד לשעבר הדאגה שלי הייתה שידעתי שיש שחקנים מרושעים שיעשו דברים מרושעים בהינתן ההזדמנות, והראיתי חלק מהאפשרויות שאיתם הם מסוגלים לתקוף, וחלקתי את המסקנות עם מספר בכירים, והתגובה הושתקה. הם לא היו מאוד מעוניינים ביחס לסיכונים שהחברה מייצרת. הם היו מוטרדים ביחס לגידול בהכנסות ובמספר המשתמשים.  וכמה בכירים הם היו? מאוד בכירים, מבין חמש הבכירים ביותר בחברה.

ג’יימס ג’קובי תחקירן ובמאי: ומה אתה ראית בעובדה שאנשים מוסרים מרצונם מידע עליהם

ראנד וולצמן סוכנות מודיעין: שהם חושפים עצמם להוות מטרה למניפולציות, כמו למשל לקנות משהו, לבחור עבור מישהו, זה כמו לשים עליך מטרה ולהגיד הנה אני, בוא להפעיל אותי. נתתי לך את כל מה שאתה צריך, תתחיל.

למעשה, החששות של וולצמן כבר החלו מתממשות. במפעל תעמולה סודי בסנט פטרסבורג, בשם הסוכנות למחקר האינטרנט.  האקר רוסי: כאשר עבדתי שם לא שמעתי מישהו אומר שהממשלה או הקרמלין מפעילים אותנו,אבל כולם ידעו וכולם הבינו.

ג’יימס ג’קובי תחקירן ובמאי: האם הכוונה העיקרית הייתה להציג את הממשל באוקראינה להיראות רע? 

האקר רוסי: זו הייתה הכוונה באוקראינה, להציג את הנשיא פורשנקו באור רע, ושאר הממשל, והצבא . היינו מגיעים לעבודה, והייתה ערימה של כרטיסי סים, הרבה, וטלפון נייד ישן, היינו צריכים להירשם לחשבון ברשת חברתית. היינו בוחרים תמונה אקראית שם אקראי ומתחילים להפיץ קישורים לחדשות וקבוצות שונות.

דימטרו שימקיב יועץ לנשיא אוקראינה: צליבת ילדים בידי חיילים אוקראינים, שזו שטות מוחלטת, גילינו שהמופיעים היו למעשה שחקנים בשכר… ממש שטויות אבל זה הופץ בפייסבוק, כך שלמעשה פייסבוק הפכה לנשק. בדיוק כמו באביב הערבי השתמשו בפייסבוק להסלים את המחלוקות, אבל עכשיו בידי קבוצות שעבדו עבור מעצמה זרה. אז אפשר היה בפייסבוק לשלם בכדי לקדם סיפורים, כך שהסיפורים יוצגו בראשית העמוד. אפשר היה לבדוק איזה שטות שרצית ולהבין לאיזה לא מאמינים … ולאיזה כן מאמינים.

התגובה של פייסבוק הייתה: סליחה, אנו במה פתוחה, כל אחד יכול לעשות כרצונו

דימטרו שימקיב יועץ לנשיא אוקראינה: אני אמרתי במפורש שיש מפעלי טרולים, שמייצרות חדשות שקריות, והן מקודמות על הפלטפורמה שלכם. הציבור קונה לעיתים קרובות חשבונות מזויפים… תעיפו מבט, לפחות תשלחו מישהו לחקור.

ג’יימס ג’קובי תחקירן ובמאי: ומישהו נשלח… לא.. לא

רוג’ר מקנאמי משקיע לשעבר: יש משהו עקום שיטתית עם האלגוריתם של פייסבוק במודל העיסקי. למעשה קיטוב הוא המפתח למודל. הרעיון של פניה לרגשות הבסיסיים ביותר, דברים כמו פחד וכעס ליצירת מעורבות גדולה יותר, ובהקשר פייסבוק, יותר זמן באתר יותר שיתוף ולכן יותר ערך לפרסומות.

צוקרברג: יש יחס עמוק של חוסר סימפטיה בטענה שהסיבה היחידה שמישהו יכול לבחור כמו שבחרו זה מכיוון שהם ראו פייק ניוז. באופן אישי אני חושב שהרעיון שפייק ניוז בפייסבוק זה אחוז קטן מאוד מהתוכן, ולהגיד שזה השפיע על הבחירות, אני חושב שזה רעיון משוגע.

קארה סווישר עתונאית חוקרת: אם הייתי יושבת שם בראיון הייתי אומרת: אתה משקר. כאשר הוא אמר שאין לנו השפעה על הבחירות, זה אני זוכרת שרתחתי. אתה מהתל בנו, עצור. אתה לא יכול להגיד דבר כזה, ולא לשקר.. כמובן שהייתה השפעה, זה ברור. הם היו הפלטפורמה החשובה ביותר להפצת חדשות, יש הרבה סטטיסטיקה ביחס לזה.

ג’יימס ג’קובי תחקירן ובמאי: האם הוא לא מכיר בחשיבות של הפלטפורמה שלו בדמוקרטיה שלנו בנקודה זו

קארה סווישר עתונאית חוקרת: כן, אני חושבת שהוא לא הבין את מה שיצר, או שלא היה איכפת לו, או שלא התייחס לזה, והם באמת רוצים להעמיד פנים, כשהם עולים על המטוסים הפרטיים שלהם, שהם הולכים לבתים היפים שלהם, ואוספים מיליארדי דולרים. הם לא רוצים להכיר בכח שלהם, הם חזקים.

אלכס סטמוס אבטחה פייסבוק: ובדרך של עבודה קשה, כשעברנו על אלפי של חשבונות מזוייפים, לבסוף מצאנו את האוסף הגדול הזה שאפשר לנו לקשור לחברה האלה בסנט פטרסבורג.

זו אותה קבוצה שהשתמשה בפייסבוק להפיץ מידע כוזב באוקראינה שלוש שנים קודם, הפעם כהשתמשו בחשבונות מזוייפים המפעילים שלמו כמאה אלף דולר לקניית מודעות אשר קדמו מסרים פוליטיים ודחפו אנשים להצטרף לקבוצות פייסבוק מזוייפות

אלכס סטמוס אבטחה פייסבוק: מה שהם רוצים לעשות הם רוצים ליצור מצג של קבוצות חברתיות לגיטימיות, כך שהם יצרו לדוגמה, קבוצה שתומכת בהגירה, וקבוצה שמתנגדת, וכל אחת מהן מייצגת בקיצוניות את הצד שלה, והמטרה של העמודים האלה היה למצוא ציבור שפתוח למסרים האלה בכדי לצרף אותם ואז לייצר תוכן על בסיס קבוע ולקטב אותם. למעשה מה שהרוסים מנסים לעשות הוא למצוא את הבקעים האלה בחברה האמריקאית ולהעצים אותם, ולגרום לאמריקאים לא לבטוח אחד בשני.

בספטמבר 2017 כמעט שנה אחרי הבחירות צוקרברג הודיע בפייסבוק מה החברה גילתה: “אנחנו עובדים יד ביד עם ממשלת ארצות הברית בחקירה ממושכת במעורבות הרוסית. אנחנו חוקרים את זה במשך הרבה חודשים, ובהתחלה לא מצאנו הוכחות הקושרות פרסומים עם רוסיה, כשמצאנו לא מזמן את הפעילות הזאת העברנו את המידע למועצה. כמו כן הודענו לקונגרס והבוקר הורתי לצוותים שלנו לספק את המידע גם לקונגרס”

אנטוניו גארסיה מרטינז פייסבוק לשעבר:  “ואני חושב, ביחס לפייסבוק, זה הגיע לנקודה שזה כל כך חשוב, שחייבת להיות יותר שקיפות.. בוא נעצור את כל ה ב.ל ש.ט שכולם בעמק הסיליקון יוצרים .. עושים עולם טוב יותר.. זה עסק כמו כל עסק אחר”

צוקרברג בשימוע: פייסבוק היא חברה אידאליסטית ואופטימית, וכשהיא גדלה אנשים בכל מקום קבלו כלי חזק להשמיע את קולם ולבנות קהילות ועסקים. אבל ברור עכשיו שלא עשינו מספיק בכדי למנוע שימוש לרעה בכלים האלה. וזה נוגע לפייק ניוז והתערבות זרה בבחירות ושיח שנאה וכמו גם פרטיות. לא לקחנו ראיה רחבה מספיק ביחס לאחריות שלנו וזו הייתה טעות גדולה.. והיא הייתה שלי .. ואני מצטער.

זינפ טופקי ממשל: אם כמוני, אתה עוקב אחרי הסיפור, אתה רואה שנים ושנים ושנים של אנשים מתחננים ומבקשים ואומרים: בבקשה תשימו לב לזה .. ובכל ערוץ שהם ניסו .. ולמעשה מתעלמים מהם .. אנחנו מקשיבים לכם .. הדאגות שלכם ..אנחנו מצטערים.. יש לנו אחריות .. נתקן..אבל בסוף הם תערובת של חוסר יכולת וחוסר רצון להתמודד עם הבעיה המורכבת הזאת

ל ג’יימס ג’קובי תחקירן ובמאי: מה זה לא היה חלק מהתבנית מוקדם יותר במובן של איך אתם מקטינים את הנזק?

נעמי גלייט פייסבוק: אתה יודע, אולי יכולנו לעשות את זה מוקדם יותר.. ולא היינו מספיק זריזים ..היינו איטיים מידי .. היינו איטיים …. וצוקרברג: היינו איטיים לזהות את הסיכון הרוסי ב 2016

אלכס סטאמוס פייסבוק אבטחה: אלה חברות מאוד מאוד חזקות, ואין להם מסורת דמוקרטית ואני אישית מכיר את מקבלי ההחלטות, אם הנורמה תהיה שהחברות יחליטו למי יש או אין קול במדיה זה יגיע למקום אפל

שאלה לצוקרברג בקונגרס: אתה לא חושב שיש לך מונופול?  אני לא מרגיש כך

טים ווו סופר: יש הרבה בעיות אבל כל הבעיות האלה מחריפות כאשר לחברה אחת יש יותר מידי כוח יותר מידי מידע על יותר מידי אנשים

שון פארקר מקים נאפסטר – שיתוף מוזיקה ונשיא פייסבוק הראשון

בדיון במכון מילקן: השאלה שיש לי אליך, בהתחשב במעורבות שלך בפייסבוק כמייסד, האם יש לך רגעים של חרטה בנוגע למפלצת שייצרת?

פארקר: אני לא מתחרט במיוחד, כי לא יכולנו לדמיין שזה יגיע לגודל שזה הגיע.. למעט אנשים יש הזדמנות להקים משהו שמגיע לאוכלוסיות שלמות.. ולא רק בארץ אחת אלא בכל העולם. שני מיליארד משתמשים הופך אותי לנציג המדינה הגדולה בעולם.

מעסיק אותי מאוד משהו שבנינו לתוך פייסבוק מאוד מוקדם, שבא מהבנה בפסיכולוגיה של אנשים, הצורך באישור מהסביבה, והיזון חוזר מהחברים שלך. הבנו את זה באינטואיציה, ואז הכנסנו את זה בתכנון המוצר שלנו. הרעיון הוא שאם אנחנו במה לתוכן וסומכים עליך לתת אותו. אנחנו נדרשים לתת לך היזון חוזר, מעט דופמין בכל פעם שאתה מפרסם תוכן. למעשה אם אנחנו רוצים שתחזור אלינו, אנחנו צריכים לתת לך דופמין כמה שיותר.

וכאשר המוצר היה על המחשב האישי, זה היה בסדר, כי היית מבלה באתר שעתיים ביום, דבר שנראה הרבה, אבל כאשר הגיע הטלפון הנייד, האייפון, ובמיוחד שזה השתלט , פתאום קצב ההיזון החוזר הפך להיות מהיר ולאורך כל היום. פרסמת תוכן, קבלת לייקים ותגובות, ואנחנו הפכנו טובים יותר לדעת איזה מהחברים שלך יאהבו ויגיבו למה שכתבת, כך שהתוכן שלך מנווט לאלה שסביר יותר שיגיבו עליו, וכך אנו מגבירים את מעגל התגובות, וזה הופך מהיר יותר ואתה הופך יותר מכור .. כך שהמוצר תוכנן להיות ממכר, אבל הוא תוכנן כך בעולם …. שהיה משהו אחר מלבד זה …וגם, אם אתה משתמש בגרס בבית בחדר השינה… עכשיו זה בכל מקום, זה אתך כל הזמן.

לעמוד הראשי