סטיוארד בראנד   

סטיב ג’ובס לפני סטודנטים: כשהייתי צעיר היה פרסום מדהים בשם הקטלוג של כל העולם שהיה התנך של הדור שלי. הוא נוצר בידי בחור בשם סטוארד בראנד לא רחוק מכאן במנלו פארק, והוא הביא אותו לעולם עם מגע המשורר שלו.

 זה היה בשנות השישים המאוחרות לפני המחשב האישי והוצאה לאור שולחנית, והכל נוצר עם מכונת כתיבה מספריים ומצלמות פולרואיד. זה היה מעין גוגל על נייר, 35 שנה לפני גוגל.  הוא היה אידאליסטי, שופע, עם כלים נפלאים, והבנות מחכימות. סטוארד והצוות שלו הוציאו כמה מהדורות של הקטלוג ואז כשהקטלוג סיים את חייו  הם הוציאו הוצאה אחרונה. זה היה באמצע שנות השבעים ואני הייתי בגילכם. על הגב בדף האחורי הייתה תמונה של דרך כפרית באור של זריחה,  כזו שאתם עשויים למצוא את עצמכם עוצרים בה מכונית לטרמפ, אם הייתם הרפתקנים. בתחתית היו המילים: הישאר רעב הישאר שטותניק. זו הייתה ברכת הדרך שלהם  הישאר רעב הישאר שטותניק .. ואני תמיד איחלתי את זה לעצמי.

פרד טרנר – מחבר, מתרבות הנגד לתרבות הרשת: האוורד האם תוכל לומר מעט על מה זה היה להיות אדם צעיר בשנות השישים?

מאו שחרר את המשמרות האדומים, היו המהומות ברחובות פריז, היה המרד בפרג,  הייתה ההשתלטות הסטודנטים על האוניברסיטאות, היה הרצח של מרטין לותר קינג, ובובי קנדי.  כל הדברים האלה אירעו כולם אחד אחרי השני באותה שנה .. והיה כמובן הרבה אל אס די, אז אם מחברים את כל אלה, באמת נראה היה שהדרמה הזו מתקרבת לשיאה.

האוורד ריינגולד-  סופר: אני מהדור של “צלול והתכסה”… למה אף אחד לא אמר שלרדת על הברכיים  ולשים את הידיים מעל הראש לא יגן עליך מפני פיצוץ גרעיני ? זה אחד הדברים שגרם לפעמון לצלצל אצלי .. עובדים עלינו .. אז בוא נתחיל לחשוב לבד.

פרד טרנר – מחבר, מתרבות הנגד לתרבות הרשת: בין 1966 ל 1973 היה הגל הגדול ביותר של תנועה חברתית בהיסטוריה של אמריקה ואנו נוטים לשכוח את זה.. הערכות נמוכות אומרות שכעשרה מיליון אמריקאים  היו מעורבים בהקמת קהילות חברתיות כפריות .. וכך החל מ 66  וביחוד אחרי 67  אחרי “הקיץ של האהבה” .. אנשים עברו חזרה לאדמה בקצב מדהים, ואחד הדברים שרואים אצלם וביחוד בסטוארד ואשתו לואס, שיצרו את הקטלוג עבור אותם שחזרו לאדמה, הייתה האמונה העמוקה שאם אפשר יהיה לתת את הכלים הנכונים אפשר לבנות חברה חדשה …

קוין קלי – הירחון ווירד: הם היו צריכים ללמוד איך חופרים באר, איך לבנות גג, או הם רצו בחינוך ביתי לילדיהם וחפשו לדעת איך.. הקטלוג לימד איך עושים דברים  איך בונים דברים .. איך לגרום לדברים לקרות.. וזה היה מה שהקטלוג מכר בהתחלה.

וחוץ מזה אני חושב שזה הפיץ והאיץ את קצב הלימוד .. לפני הקטלוג אם רצית למצוא איך עושים משהו זה היה כמעט בלתי אפשרי  להגיע למידע הנכון הזה .. ספריות היו מאוד קטנות חנויות ספרים היו עם מלאי ומבחר מאוד קטנים .. לא היה דרך למצוא אינפורמציה.

פרד טרנר – מחבר, מתרבות הנגד לתרבות הרשת: שאלה לסטוארד בראנד: למה עברת לעולם המחשבים בתחילת שנות השמונים .. איך זה קרה?

סטיוארד בראנד – ה”באר” קהילת הרשת הראשונה ועוד ועוד: כשהשתחררתי מהצבא בשנת 1962 קבלתי סיור במרכז המחשבים. הייתה חבורה של אנשים שהתאספה סביב מסך, משחקים במשחק .. במעיין חוויה חוץ גופית . הם שיחקו “מלחמות הכוכבים”, זה היה כמה חודשים אחרי שהומצא עי החנונים של אי איי טי. ומה שראיתי היה סוג של תגלית – משהו ממש מוזר ושונה – ויש לזכור, זה היה הרבה לפני סיפור הסמים. שמרתי את זה בזיכרוני והקטלוג אכן נתן כבוד לעולם המחשבים. והיינו כנראה הראשונים שסקרו את את מחקרי הקבוצה של ניקולס נקרופונט “המכונה הארכיטקטונית” .. אבל רק אחרי המאמר ב 1972,  כשחזרתי להתחבר לנושא .. ואז כבר ראיתי את דאג אנגלברט .. והשתתפתי במפגש המחשבים הכללי הראשון ב”אמא של כל המיצגים” בשנת 1968, וכל אחד מהדברים האלה חיזק את התחושה שהאקשן האמיתי הוא כאן, וגם שיש איזה קבוצה קטנה קטנה, לא ידועה, של ארוכי שיער שמבלים עם מחשבים, שהיה להם מעט מאוד עניין בפוליטיקה ולא דבר וחצי דבר עם סמים.. היה להם סם הרבה יותר חזק והעולם שלהם הלך והפך טוב יותר,  דבר שלא היה נכון לגבי סמים וגם לא נכון לגבי פוליטיקה וזו הייתה הסיבה שבגללה חשבתי ששם זה האקשן.

חוזרים לסטיב ג’ובס: ועכשיו כאשר אתם הפכתם לבוגרים אני מאחל את זה לכם הישארו רעבים הישארו שטותניקים  תודה רבה לכולכם

מהבאר עד למייספייס 1

פרד טרנר – מחבר, מתרבות הנגד לתרבות הרשת: הגעת להחלטה חשובה כשה”באר” נוסדה, אתה יכול לספר על הדרך שבחרת, את מי הזמנת, ולמה

סטיוארד בראנד – ה”באר” קהילת הרשת הראשונה ועוד ועוד: כבר ידעתי מה אני רוצה לראות ברשת, ואיזה סוג של מפגשים שם. אנשים בעיקר רצו להיות מעורבים בקהילה בצורה אינטנסיבית, ולכן שילבתי מה שחשבתי שחשוב, מחיר נמוך, בזהות גלויה, כך שמלחמות המילים תהיינה מאוזנות עם האפשרות שהצד המותקף יגיע אליך הביתה וירביץ לך. וכמובן שהקהילה הייתה מקומית, ונאמר לי, שמסיבות ה”באר” משכו הרבה שרצו להיות חברים פיזית, וגם אויבים..

קוין קלי – הירחון ווירד: היה עוד גורם מעשי, זול יותר אם אנשים ישלמו לך לכתוב תוכן. הם שילמו 8 דולר לחודש, בכדי לייצר את התוכן, והם גם שילמו לנו לקרוא, וזה היה כל היופי של כלכלת הרשת גם ב אי או אל שבאו אח”כ, הלקוחות ייצרו את התוכן והערך

האוורד ריינגולד-  סופר אפשר היה לייצור קהילה למטרה שהיית צריך. דוגמה אחת, כשאחד החברים בקהילה גילה שלבנו יש לוקמיה. הוא פתח נושא בקהילת ה”באר” ותוך דקות החלו להגיע הצעות לעזרה ולא רק תמיכה רגשית. היו כמה רופאים ואחיות. וכמה שהחלימו מהמחלה

 ג’סטין הול – הבלוגר הראשון: למעשה ב 1993 קראתי כתבה בעיתון שאמרה שהרשת מגניבה היו דפי בית של משתמשים, שם כתבו: אני אוהב את הכלב שלי, הנה תמונה שלו. ושאלתי את עצמי למה זה מעניין אותי.

האינטרנט בשנות ה 90 היה מקום אינטימי, לא שלם, כאוטי. 

ג’סטין הול – הבלוגר הראשון: אבל אז חשבתי, אני יכול לכתוב על דברים שחשובים לי. אין לי כלב, אבל חתול יש אני יכול לכתוב על אבי.  למה שמישהו יתעניין בדברים אישים של סתם מישהו? אולי אם אביך גם מת, תקרא.  כלומר אנשים אחרים עם סיפור חיים דומה לי ואז זה יכול לרגש לקרוא את החוויות שלהם. לתקשר איתם.

אבל היו שכתבו, אני לא מאמין שכתבת את כל פרטים האישיים האלה!!.  אני לא מאמין שאתה קראת את זה. הייתי שמח אם לסבי  היה דף אינטרנט הייתי שמח לקרוא את הסיפורים שלו. אני צריך לבקר אותו בחלק אחר של המדינה אבל אם היה לו דף בית.

חברה של ג’סטין: הוא לא זז יותר מידי מהשולחן במשך היום. אז אני יוצאת לעבודה, וכשאני חוזרת הוא יהיה שם. הוא כמו כלב שעשוע, יבוא לקבל את פני, ואז יחזור לשולחן, ואז אם אני רוצה חלק ממנו אני באה ומנשקת את צווארו. ואז ממשיכה בשלי.. יש לי חבר מובנה בדירה

ג’סטין הול – הבלוגר הראשון: אני זוכר שהלכתי למסיבה ובצד היה מחשב נייד והם צפו במסיבה אחרת בשידור ישיר, אולי שווה ללכת.  מאז שאני זוכר את עצמי כילד, לא הכרתי את השכנים שלי, כי אני תמיד בתוך הבית ואני לא רואה יותר מידי אנשים. מצד שני יש לי מכרים בשוודיה כי אני על המחשב כך שזה מאזן את עצמו.

האם נביט אחורה בעוד 50 שנה ונגיד: באמת יצרנו עולם שאין אפשר לצאת החוצה כי אתה לא מכיר אף אחד, זה יהיה עולם אומלל לחיות בו

ICQ

צ’אט בזמן אמת הפך ריאלי ב 1973 עם טוקומאטיק ונוצר באוניברסיטת אילינוי. למרות שטוקומאטיק רק איפשר 6 חדרי שיחה ל 5 משתמשים הוא היה זהה לחדרי שיחה מודרניים כמו בפלטפורמת “אי אר סי” שהופיע ב  1988  ושבהם כבר היה מספר רב של ערוצים. כמובן הדברים השתנו דרמטית במחצית שנות ה 90 עם תוכנות המסרים המיידים עם הממשק הגרפי, כמו “אי סי קיו” ו אי או אל” “מסנג’יר” .. “אי סי קיו”, היה היסוד לרשימה של יישומי מסרים מיידים כשהופיע בנובמבר 1996.

כשהושק אחרי פחות מחודשים של פיתוח, בחברה הישראלית מירביליס, אי סי קיו, הציע מספר חידושים כמו צ’אט מרובה משתתפים, העברת קבצים, ואפשרויות חיפוש. המשתמשים קבלו מספר משתמש פרטי, וכך אי סי קיו כבש את לב המשתמש, וגרם ל אי או אל לרכוש את החברה בכ 287 מיליון דואר, ב 1998 … תשלומים נוספים ב 2001 העלו את הסכום בעוד  120 מיליון,  לכ 400 מיליון. אמריקה און ליין  הצליחה להגדיל את מספר המשתמשים פי 10 במהלך השלוש השנים הבאות כך שמספרם הגיע ליותר מ 100 מיליון משתמשים רשומים באביב של 2001.

נאפסטר

שינתה את הדרך בא אנחנו צורכים מוזיקה, גם אם זה לא היה לגמרי חוקי. שון פארקר, הקים את נאפסטר בשותפות ב 1999 והפך להיות שותף בפייסבוק

שון פארקר:  בסוף ה 90, זו הייתה מחתרת של עולם המחשבים, בית גידול להרבה יזמים מצליחים, אבל בזמנו התעניינו בפריצה למחשבים. וזה שאב אותך פנימה כי היו מרכיבים של סיכון ומרכיבים אינטלקטואליים. הכל היה בסדר עד גיל 14 כשגיליתי את העולם הזה, ותודה לאל שגיליתי, כי אחרת לא הייתי לומד לתכנת, או על ההתחלה של האינטרנט ולא הייתי מקים את נאפסטר..

מראיינת: כשהיית בן 16 פגשת את שון פנינג ברשת, לא הלכת לאוניברסיטה, עברת לעמק הסיליקון והקמתם את נאפסטר.

שון פארקר:  זה היה ניסיון אדיר עבורנו. לא היה לנו מה להפסיד, לא ידענו שיש בזה עברה על חוק זכויות יוצרים, ובממדים גדולים מאוד. הצרכנים פונים לאפיקים פירטיים בעיקר שהם לא יכולים לקבל את המוצר בצורה לגיטימית, כך שצריכה הייתה להיות דרך מצד חברות התקליטים, אבל הם לא הצליחו להתארגן לזה בעולם הדיגיטלי במשך שנים. זה היה מתסכל לראות את הקריסה האיטית הזאת של תעשייה שייצרה משהו שכל כך אהבתי, זאת לא הייתה הכוונה שלנו. לא רצינו בזה.

גיאוסיטיז…

ב 1999 הם היו האתר ה 3 בפופולריות שלו באינטרנט. היו להם 38 מיליון דפי בית, זה בערך פי 6 דפים מאשר בויקיפדיה באנלית ב 2019.  גיאוסיטיז דמתה לפלטפורמה של מדיה חברתית. אבל הרבה יותר אישית. אנשים יצרו דפים אודות חייהם, הם יצרו קהילות סביב נושאים משותפים, והם גם הגיבו לדברים שמחוץ לאינטרנט. הם קראו לעצמם “נטיזן” אזרחי הרשת. יאהו קנו את גאוסיטיז בשיאה ב 1999. לאחד דור הם החליטו להוריד את האתר. כל האורחים, כל הטקסט, כל התוכן, הכל נמחק.

כך האינטרנט נראה היום. זה פשוט לבן, מזמין .. אבל זה בא במחיר הכל נראה אותו דבר.. זה מעט עצוב, וזה שונה מאוד מאיך נראה האינטרנט המוקדם .. הכל היה עבודת יד .. אנשים לא רק העלו תוכן עם דפי האינטרנט שלהם, הם יצרו מדיום אישי, פרטי.  במילים אחרות הייתה תחושת בעלות באינטרנט המוקדם .. ההרגשה של קהילה הייתה מאוד חזקה. הסמליל  “אתר בבניה” .. נראה שמאחורי דף אינטרנט נמצא מישהו שעובד עליו, ואנשים קישטו את האתר שלהם בברכות, תמונות, וסמלילים של שלח דואר, וכך דף הבית היה הבית. כי מרחב הרשת היה מטרה לכשעצמה .. אבד הרעיון שאתה היוצר של רשת האינטרנט העולמית, זה נראה היה טיפשי עם הרקעים והאנימציות ב”פלאש” והצבעים המוזרים אבל הייתה אישיות שהיום חסרה.

בתחילת 2019 מייספייס הודיעה שהיא “אבדה” מעל 10 שנים של מוזיקה ותמונות של אנשים, ואדובי הודיעה שתפסיק לתמוך ב”פלאש” אבן בניין  של אתרים מתחילת האינטרנט ב 2020, אז מה שקרה עם גיאוסיטיז אינו ייחודי, היא הייתה רק הראשונה ללכת.

פרנדסטר

בווידאו זה אנחנו מסיירים במסלול הזיכרונות, כאשר פרנדסטר הייתה ה דרך להתחבר חברתית ברשת ונספר את סיפור סופה המוקדם.

הרעיון של פרנדסטר עלה בראשו של המייסד, ג’ונתן אייברהמס שצעד עם חבר בפארק. הוא רצה למצוא דרך עבור אנשים לפגוש חברים חדשים ברשת. במקום פשוט לפרסם את נושא ההתעניינות שלהם, משתמשים יכלו להתאים את הפרופיל שלהם לחבריהם, ובכך ליצור רשת של קשרים שבתאוריה קיימת בעולם הממשי.

פרנדסטר נוצרה ב 2002, שנה לפני מייספייס בידי פיטר צ’ין, ג’ונתן אייברהמס, ודיוויד ליי. היא הייתה די פופולרית בתחילתה, עם 150 מיליון משתמשים רשומים. עוד לפני שמלאו לה שנתיים קמו לה מתחרים ומחקים. ב 2004 גוגל השיקה את אורקט, ניסיון ראשון של גוגל ברשת חברתית אחרי שניסתה לקנות את פרנדסטר. ב 2006 מייספייס ופייסבוק החלו לצבור תאוצה פרנדסטר כשלה כיוון שלא היה לה את גורם ה שתף. היא הייתה מבוססת יותר על פרופיל, ואם לא יזמת להגיע לדף של חבר לא ראית דבר חדש.

אייברהמס טוען שהציע  שפרנדסטר צריכה הייתה לבסס את עצמה ולהשיק פרויקט ב 20 אוניברסיטאות לפני שפייסבוק צמחה לממדים גדולים, אבל הבעיה העיקרית הייתה קשיים בהתחברות לאתר במשך כשנתיים, בגלל תקלות טכניות.  האתר כמעט ונעלם ב 2006.  

פרנדסטר הייתה בעבר הדבר החם ברשת החברתית. גוגל רצו לקנות אותה תמורת 30 מיליון דולר ב 2003, אבל פרנדסטר דחתה את ההצעה, וזה נחשב למשגה הגדול ביותר של חברת סטרטאפ. ב 2004 ראשי פרנדסטר נפגשו עם צוקרברג מפייסבוק בתקווה לקנות את פייסבוק אבל המחיר לא התאים לאייברהמס. לסיכום, יאהו, אי או אל, וגוגל הציעו לקנות את פרנדסטר, ואייברהמס ושותפיו לא הסכימו.  תתארו לעצמכם, אם גוגל במיוחד היו קונים את פרנדסטר, גוגל פלוס הייתה נראית מאוד שונה היום ואולי גם יותר מוצלחת. פרנדסטר זכתה לכבוד המפוקפק להיות נושא המחקר בבית הספר לעסקים בהרווארד על איך לא מנהלים חברה טכנולוגית.

מייספייס

אאא, שנות האלפיים, כשנאפסטר ו אם פי 3 היו מלכים, אייפוד וזום היו להיט, לא הייתה פייסבוק או אפילו מייספייס, אלא פרנדסטר רשת חברתית ממלזיה, חברה מבטיחה מאוד שהוקמה ב 2002, וכשפרנדסטר גדלה היא נתנה השראה לכמה עובדים מחברת שיווק באינטרנט, ביניהם כריס דה וולף וטום אנדרסון. שניהם הובילו להקמת רשת חברתית, כשהם מתכנתים בכלי פיתוח מהיר של חברת אדובי בשם קולד פיוז’ן ומשיקים את האתר תוך 10 ימים. הם החליטו להעתיק את הרכיבים הטובים ביותר מפרנדסטר פשוט לשכפל את האתר שלהם. למעשה הם גנבו את האתר.

רעיון פשוט של יצירת פרופיל. להוסיף את החברים, ולתאר את מעשיך. אפשר היה לפרסם מאמרים לקריאה, לצפות בתמונות של חברים ואחרים, והחשוב ביותר, לבחור את 8 החברים המועדפים. שמונה המועדפים היה מרכיב אכזרי. הוא אילץ משתמשים לדרג את חבריהם ומשפחתם במדיה ציבורית שמראה איך הם מדורגים חברתית.

בפרנדסטר היית חייב להכיר משתמש שמכיר אחר בכדי לראות את הפרופיל שלו, במייספייס כולם היו מקושרים לאדם אחד, טום. אפשר להגיד שתום היה הסלב הראשון ברשת אבל הוא היה למעשה רק הפרצוף של החברה.  התואר באמת מגיע לטינה טקילה הידועה.

אני חושבת שאני אוהבת אותך … שלא תחשוב שאני משוגעת .. אבל אם תכאיב לי.. אני פקינג אהרוג אותך

טוב … עד כאן אני יכול למשוך את זה

כן, הייתי למעשה האדם הראשון שהזניק את הרשת החברתית למה שהיא היום

טינה פתחה חשבון בפרנדסטר להתקשר עם מעריציה, לרוע המזל האתר לא התלהב מהתמונות  הנועזות שהעלתה, ולכן חסמו אותה.

תום דה וולף: אלה שהכירו את טינה טקילה, אחת מדוגמניות האינטרנט הראשונות. ובפרנדסטר מחקו אותה, אני פניתי לחשבונות האלה בהוט מייל וכתבתי להם:  היי, בואי אלינו לאתר, אנחנו לא נמחק אותך, את יכולה כמה חברים שאת רוצה “

לפני שטינה טקילה הצטרפה לאתר הפלטפורמה הייתה בעיקר דרך להתקשר עם חברים, אבל אחרי שההצלחה שלה באתר הגיעה לממדים כאלה, האתר הפך להיות ערש הלידה של רשת 2.0. לפני מייספייס כך נראה.האינטרנט. בעיקר אתרים פשוטים, אבל אז הגיע רשת 2.0 והיא הפכה לתרבות של היחיד.. “אתה” היית ה חשוב, ומה שעשית צריך היה לפרסם. זה הפך לנורמה. להרוויח מהפופולריות שלך, ולייצר ערך מסחרי מהאישיות שלך, ומייספייס עזרה לדחוף אנשים להיות סופרסטרים. עכשיו, אנשים רצו להיות הכי פופולריים במייספייס. מספר חבריך הפך למספר העוקבים אחריך. אנשים הוסיפו זרים לרשימת חבריהם בכדי לנפח אותה, ואיזו דרך טובה יותר למשוך אנשים מאשר להפוך את הפרופיל שלך למגניב ביותר באינטרנט.

האתר הפך הצלחה אדירה. 750 מיליון מבקרים בחודש, והגיע ל 100 מיליון חשבונות, ובזמן מסוים היו לו מיליארד משתמשים רשומים. ב 2005 מייספייס נרכשה ע”י חברת החדשות של רופרט מרדוק בסכום אדיר של 580 מיליון דולר.

ריצארד רוזנבלט – מייספייס: היום אנשים מבינים שזה הגיוני לפרסם ברשתות חברתיות, אז לא חשבו שהמפרסמים יגיעו, כך שהייתה פגישה ביני לבין הצוות של מרדוק, ושם הסברתי את המודל העסקי: זו חברת המדיה האידאלית. המשתמשים מייצרים את התוכן שלהם, כך שזה לא עולה לך, המשתמשים מזמינים את החברים שלהם, כך שאין לך הוצאות פרסום והפצה, וכל מה שאתה צריך זה למכור את המודעות.  באותו רגע ידענו שהעסק סגור .. לחצנו ידיים על המחיר.

מוקדם יותר באותה שנה ניתנה למייספייס ההזדמנות לרכוש חברה קטנה בשם פייסבוק,אבל, המחיר שביקש צוקרברג, 75 מיליון דולר, נראה גבוה בעיני הנהלת מייספייס. זה אולי הכדור הראשון שמייספייס ירתה לעצמה ברגל. שנת 2007 הייתה שנה אדירה לחברה, השנה בה היא הייתה המלך של הרשתות החברתיות, ומספר החברים המשיך לגדול. פייסבוק, הסטארטאפ הקטן שהם נמנעו מלרכוש שנתיים קודם לכן, החלה צוברת תאוצה, אבל בינתיים זה היה העידן של מייספייס, ולא הייתה להם סיבה להסתכל במראות. למייספייס היו 80 אחוז מנתח השוק לעומת פייסבוק שהיה לה פחות מעשירית מזה.

היתרון הגדול שיש לסטארטאפ על חברות גדולות זו היכולת לקבל החלטות וליישם אותן מהר, עם רכישתה בידי ענק התקשורת, מייספייס איבדה את היתרון הזה. עכשיו היה על החברה לעמוד ביעדים כלכלים. כל רבעון הם נדרשו בהכנסות מפרסומות, המשמעות, להעמיד את הכסף לפני המוצר וחווית המשתמש. כל זה הלחיץ את מייספייס, כאשר בצד השני, בפייסבוק היו חופשיים להוסיף שירותים כראות עיניהם.

פייסבוק גם אפשרה למפתחים חיצוניים לבנות עבורם יישומים. מייספייס ניסו לפתח הכל בבית, זו הייתה טעות פטאלית. מהר מאוד האתר התמלא בתקלות, והחברה הבינה שהם  בלעו יותר ממה שהם מסוגלים לעכל. זה כמובן הביא לחוויית משתמש גרועה.

עוד בעיה בסיסית הייתה שפת הפיתוח של האתר. הוא נבנה עם תוכנה בשם קולד פיוז’ן, והאתר גדל מעבר למה שהתוכנה יכלה להכיל. היא הייתה טובה אמנם לצאת לשוק מהר, במטרה להביס את המתחרה – פרנדסטר, אבל היא לא התאימה לגידול של מייספייס מעבר ל 2005. עכשיו אבל היה מאוחר מידי להחליף את שפת התכנות שעמדה בבסיס האתר, והיה נמשך שנים, לא הייתה אופציה כזו בזמן שמייספייס גדלה אז במהירות.  

ואז התחילו להתפרסם סיפורים על חשיפה לתכנים למבוגרים במייספייס. בתגובה החלה חקירה ברחבי ארצות הברית בנוגע לבטחון האישי במייספייס, והחברה מיהרה לאמץ תוכניות אבטחה בתחום הפרטיות. עבור פייסבוק זו הייתה ברכה משמים. פייסבוק יכלו להסתתר מאחורי מייספייס ולתת להם לספוג את כל הלחץ של העניין הציבורי.

מרואינת צעירה: “אתה מקבל מסרים מאנשים, מגעילים כאלה …. גורם לך לחשוב, מי נמצא במרחב שלי ” – מייספייס

אז מתחיל מעבר המשתמשים בין מייספייס לפייסבוק, וב 2008 פייסבוק עברה את מייספייס במספר המשתמשים, ובכך מייספייס החלה את הקריסה שלה.

מייספייס, פעם שווה 12 מיליארד דולר, היא הייתה האתר המבוקר ביותר באינטרנט, עם דפי פרופיל ניתנים לעיצוב שכללו מוזיקה. זה היה ה מקום להיות בו באמצע שנות ה 2000. אז מה הרג את מייספייס?  שפת התכנות המיושנת שהייתה הבסיס לאתר, ההחמצה בקניית פייסבוק, הרכישה בידי חברת החדשות של רופרט מרדוק, המיתוג השלילי של האתר, המודעות, כולם תרמו להעלמות שלה. לסיכום זה לא היה המוצר העדיף של פייסבוק שניצח, אלא ההחלטות הגרועות במייספייס.  אפילו שון פארקר, הנשיא הראשון של פייסבוק אמר שפייסבוק ניצחה רק בגלל שמייספייס שגו.

ומייספייס היא עוד דוגמה שחברה פשוט פספסה, לפייסבוק לא היה סיכוי לנצח

היא לא הייתה צריכה לנצח, מול העוצמה וגודל השוק של מייספייס, הסיבה היחידה שניצחנו

זה בגלל חוסר הכישרון של מייספייס בעקביות ובמשך כמה שנים.. האם אמרתי את זה פומבית

לעמוד הראשי