בסרטון החמישי אנו עוברים למהפכה הסלולרית .. המחשב מגיע לכף היד
אייפון והמהפכה הסלולרית
הסיפור של “ג’נרל מג’יק” מתחיל ב 1988 עם חברה אחרת המפורסמת במגע הקסם שלה, אפל מחשבים. הכירו את העובד החדש שלהם, מר מארק פורת. תפקידו של פורת היה להוביל פרויקט בשם פרדיגמה, עם מטרה פשוטה, לבנות מכשיר תקשורת נייד, אבל מהר מאוד הפרויקט הפך הרבה יותר יומרני.
בכיר באפל, אנדי הרצפלד, מהנדס התכנות הראשי, וביל אטקינסון, יוצר ההיפר לינק, דחפו לעלות שלב. התוכנית הייתה להכניס את היכולות של מחשב לידי המשתמש ברחוב,
מאחר וטכנולוגית זה היה בלתי אפשרי, עם החומרה של אז, הם חשבו על שימוש בנתונים בענן, ולהוריד מהענן רק את מה שהמכשיר צריך ומשתמש, כך אפילו מכשיר מוגבל בחומרה יוכל היה לבצע משימות של מחשב רגיל. הפרויקט השאפתני קבל את השם “קריסטל בכיס”. מר פורת שכנע את מנכ”ל אפל, ג’ון סקאלי, שהפרויקט כביר ושווה להשיק אותו כחברה עצמאית, וכך במאי 1990 הם יצאו לדרך, עם השקעה של 10 מיליון דולר מאפל.
ג’נרל מג’יק הוקמה במאונטן ויו קליפורניה. הפרויקט גדל עוד יותר, כאשר ב 1992 הוכרז שחברו למיזם חברות גדולות אחרות, לא רק אפל, אלא גם סוני, פיליפס, מטסושיטה, מוטורולה, ואי טי טי, עלו לרכבת. ההבטחות הגדולות המשיכו עם הברית של ג’נרל מג’יק. חברות מכל העולם כמו, חברת הטלפון של צרפת, טושיבה, סאניו, מיצובישי, פוג’יטסו, ועוד, היו כולן מושקעות ושותפות.
סוכן הענן, עכשיו בשם טלסקריפט, פעל כמצופה. היופי שבו היה שהוא עבד עם כל מערכות ההפעלה והחומרה, והראה תאימות ללא הבדל בין יצרניות המכשירים. כמו כן, הממשק הגרפי בשם “כובע הקסמים”, ששודך למערכת ההפעלה טלסקריפט, והיה בעצם פיתוח של מערכת ההפעלה של מקינטוש. התפריטים הנגללים הוחלפו בסמלי חדרים לכל יישום שאמורים היו להקל על המשתמש.
ההתחייבות לרשת הטלפונים של “אי טי טי”, לשנתיים הראשונות, הגבילה את המשתמשים ובלבלה אותם, כשהם חשבו שזו תהיה מערכת פתוחה ונגישה יותר.
אבל אז קרה משהו… האינטרנט. עם דפדפן כמו “מוזאיק” ונ”ביגיטור” של נטסקייפ, שאפשרו גישה יום יומית לאינטרנט בפעם הראשונה, חברות סטרטאפ וענקי טכנולוגיה, מיהרו להרוויח מהעסק החדש הזה, המשמעות הייתה ש”ג’נרל מג’יק” איבדה הרבה אנשי מפתח ובמהירות. ואז ב 1996 “אי טי טי” הפסיקה את תמיכתה, כשהיא משאירה את החברה ללא תשתית תקשורת.
ב 1997 הופסק הייצור, וב 1999 הם התנדנדו בבורסה. מה שהוביל לפשיטת רגל ב 2002, המהנדס, אנדי רובין עבר להקים את חברת אנדרואיד בגוגל, המהנדס, טוני פאדל עבר להוביל את האיפוד של אפל וגם האיפון.
יום אחד ב 2002 עובדת אפל בשם טינה הואנג, הביאה מכשיר “פינגר וורקס” לעבודה בגלל פגיעה בפרק כף ידה. זה היה משטח שחור שאיפשר לבצע פעולות מסובכות במחשב רק בעזרת שימוש באצבעות. משטח המגע סיקרן כמה מפתחים באפל בחדר הניסויים שלהם. מאחר ובאפל כבר חפשו אמצעים אחרים לתקשורת עם מחשב, משטח המגע היה רעיון מעניין.
ווין ווסטרמן, שניסה לכתוב את הדוקטורט שלו, והתקשה להשתמש במחשב בגלל השימוש במקלדת, שגרמו לכאבי פרקים עזים. לכן מתוך צורך שלו, הוא פיתח את השיטה שנקראת פינגר וורקס. “הרבה פעמים בפיתוח מוצר זה למצוא את הפתרון הפשוט ביותר”.
בעזרת השימוש במשטח המגע ומקרן, המהנדסים הציגו שליטה במערכת ההפעלה של מק. הרעיון היה שאפשר להשתמש בתנועת אצבעות על המשטח לשלוט על אלמנטים של שולחן העבודה. קבוצת המחקר המשיכה להיפגש ולדון באפשרויות.
ג’וני אייב, שהיה אחד החברים בקבוצה, הראה לסטיב ג’ובס את הרעיון. לבסוף ג’ובס דחה את זה ואמר: “זה יהיה טוב רק לקרוא משהו בשירותים” הפופולריות הגואה בנגני המוזיקה הניידים בטלפונים, הדאיגה את אפל. טוני פאדל, ראש מחלקת איפוד אמר: “אם אפשר לשאת רק מכשיר אחד במה תבחר?”
לפני האיפון, כולם באפל חשבו שטלפונים סלולרים מגעילים, הם היו נוראים, חתיכות זבל, אבל מנהלים רבים ניסו לשכנע את ג’ובס. אחד מהם, מייק בל, ובנובמבר 2004 הוא שולח מסר לג’ובס : “סטיב, אני יודע שאתה לא רוצה לייצר טלפון, אבל זה למה שאנחנו צריכים. לג’וני אייב יש כמה רעיונות מדליקים שאף אחד לא ראה, אנחנו צריכים לקחת אחד מהם, להוסיף לו תוכנה של אפל, ולהפוך אותו לטלפון במקום להתקין נגנים שלנו בטלפונים אחרים” ג’ובס זימן אותו מייד, הם התווכחו במשך שעות, אבל בסוף סטיב הסכים. “אוקיי, אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה”
ב 2005, באס אורדין, מתכנת, נתבקש ע”י ג’ובס להדגים ממשק מגע ומסך נגלל. סטיב רצה עכשיו לעשות טלפון עם מסך מגע . כשסטיב ראה את “אפקט הניתור” בסוף הגלילה הוא הבין שלטלפון יכול להיות מסך מגע. בתחילת 2005, ג’ובס נתן לצוות שבועיים ליצור משהו מדהים, “וזה חייב להיות מדהים, אחרת!!” בפעם הראשונה שג’ובס ראה את האבטיפוס הוא לא קפץ משמחה, הוא היה שקט. הוא נשען אחורה, ואמר: “תראו לי את זה שוב”. הוא בעצם היה המום. מעתה והילך הפרויקט הפך סודי ביותר. בערך באותה תקופה אפל קנו את פינגר וורקס, ואת כל הצוות שלה לנסות ולראות איך משתמשים באוצר הזה.
את צוות האיפוד הוביל טוני פאדל, ואת צוות משטח המגע ומערכת ההפעלה הוביל סקוט פוסטל. צוות פוסטל היה בתחילה בעמדת האנדרדוג, אחרי הכל טוני פאדל דחף מיליוני איפוד, ועבד על פיתוח שני להיטים, האיפוד נאנו, ואיפוד וידאו. טוני פאדל וצוותו היו בטוחים שהמכשיר החדש צריך מערכת הפעלה מתוגברת של איפוד
צוות מסך המגע לעומת זאת ראה את הטלפון כמחשב ממשק מגע, בכף היד. סקוט פורסטל חשב שמערכת מכווצת של מק עדיפה. הם טענו שהצ’יפים החדשים הם חזקים מספיק להריץ גרסת מוקטנת של מק.
בינתיים ג’וני אייב התחיל לדמיין איך המכשיר יראה. הוא דמיין בריכה רחבה, בריכה שבה התצוגה תופיע כמעשה קסם. כל השאר צריך להישאר מחוץ לתמונה.
בתחילת 2006 מערכת ההפעלה מק עבדה יפה .. אבל לוח המקשים כשל. האותיות היו קטנות מידי, והוא נכשל בכל ההדגמות. ללא מקלדת כל הטלפון לא יכול היה להתקיים. כשהאיום שכל הפרויקט ייכשל, סקוט פורסטל עצר הכל וביקש להתרכז רק במקלדת. כולם בצוות בנו מקלדות במשך שלושה שבועות.
קן קושיינדה: “וכך היה זה המילון ושימוש בתוכנה, עם קוד שרץ ברקע וקורא את ההקשות על המסך ומנסה להבין למה אתה מתכוון. כך שהשילוב שני אלה, והרבה עבודה וניסויים, הביאה לתוצאה של תיקון כתיב אוטומטי לאיפון הראשון”
כשסטיב עלה לבמה חלק מהפונקציות לא עבדו בשלמות. המעבד הבעייתי הוטלא לצורך ההדגמה, וג’ובס נאלץ להשתמש בכמה טלפונים ולהחליף בניהם כשרצה להציג תכונות שונות.
ג’ובס: “ובכדי לפתוח את הטלפון אני מסית עם האצבע הצידה .. רוצים לראות שוב.. רצינו משהו שאי אפשר לעשות במקרה כשהטלפון בכיס.. ואין אני גולל את רשימת החברים שלי .. לוקח את האצבע וגולל “..
טוני פאדל – יוצר האיפוד – שישב באולם ראה איך סטיב ג’ובס עושה משהו אכזרי למדי, כשג’ובס הציג את רשימת החברים, הוא סילק את זה של טוני מהרשימה.
“טוני שינה את מספר הטלפון שלו, אני חייב לעדכן, אז אני נפטר ממנו, זה כל כך פשוט “.. הוא למעשה אמר לטוני, אתה מפוטר
בכל ההצגה היה אדם אחד, ווין ווסטרמן, שאף אחד לא ידע את שמו, והוא אפילו לא הוזמן לאירוע, אבל ללא משטח המגע שלו, לא היה איפון. במקום זה, על הבמה ג’ובס אמר שאפל המציאה את מסך המגע.
ווין וסטרמן: “בפיתוח מוצר חדשני, נראה שהדרך היא ללכת על פשטות ולחשוב הרבה, וזה חלק של יצירתיות שאתה מוצא יותר בסביבה של תעשיה לעומת באקדמיה”
ג’ובס: “זה מאוד ברור לנו שהעולם עובר לניידים, ואחנו מאמינים שמכשיר כזה שהוא עוצמתי יותר מכל מכשיר נייד אחר או סלולרי שנוצר, למרות זאת, הרבה יותר קל לשימוש .. זה העתיד”
סטיב באלמר מיקרוסופט: “חמש מאות דולר כולל הסבסוד מהחברה, זה הטלפון היקר ביותר בעולם, והוא לא מושך אנשי עסקים כי אין לו מקלדת, לא יעיל לדואר אלקטרוני”
המסך הרגיש למגע שינה את הממשק הקודם בין אדם למחשב. העתיד הגיע, לבסוף, מחשב בכיס. מהנדס התוכנה של אפל אמר: “לקחנו מקינטוש וצמצמנו אותו לתוך קופסה קטנה”
עכשיו המידע וחדשות היו מידיים, הפכנו מחוברים כל הזמן, וכך במאה הבאה החיבור התמידי הזה יהפוך לבעיה.
במשך שנה שלמה לאחר שיווק האיפון היו עליו רק 16 יישומים. היה רק מסך בית אחד וזהו. מאחר והמכשיר יכול היה להריץ יישומים שונים, המתכנתים יכלו ליצור ממנו מה שרצו. כושר היצירה שלהם הוגבל ע”י דמיונם בלבד והחומרה. היום מיליוני יישומים נמכרו והיישומים הפכו לתעשייה חדשה.
גוגל שעבדו על טלפון שלהם עם מקלדת וראו את השקת האיפון זנחו את הפיתוח, ועברו לתכנון חדש עם מסך מגע מלא התוצאה הייתה טלפון האנדרואיד הראשון …. אבל זה סיפור ליום אחר
https://www.designboom.com/ the 1995 microsoft smartphone that you wish you had
אפל נגד אנדרואיד מלחמות הסלולר
למרות שאנדרואיד הפכה פופולרית אחרי 2010 הסיפור מתחיל ב 1989, לא בעמק הסיליקון, אלא באיי קיימן, שם אנדי רובין, מהנדס רובוטיקה, קיבל עבודה באפל, בערך בתקופה שהפופולריות של מקינטוש עלתה. הודות לתפנית זו, אנדי התחיל בקריירה בעמק הסיליקון, ראשית כמפתח של המקינטוש, ולאחר מכן כשהצטרף לצוות “ג’נרל מג’יק”, החברה שהיום ידועה בפיתוח הטלפון החכם.
מאחר והרעיונות של “ג’נרל מג’יק” היו חדשניים – הם היו לפחות דור לפני זמנם – שהייתה גם הסיבה שהחברה פשטה את הרגל. אנדי לא וויתר על רעיון הטלפון החכם, וב 1999 הוא, וחבריו המהנדסים, החליטו להקים את החברה שלהם להגשים את החלום. מה שהם פיתחו היה ה”היפ טופ”, טלפון עם מקלדת שהתחבר אלחוטית לאינטרנט.
ה”היפ טופ” נראה כהשקעה מסוכנת, כך שאנדי התקשה להתחבר לספקי רשת. הוא הצליח לבסוף להגיע לסיכום, לרעתו, עם החברה היחידה שהייתה מוכנה, טי מובייל. לא רק שהם דרשו נתח נכבד ממכירות המכשיר, הם גם דרשו לשנות את השם ל טי מובייל סיידקיק. הטלפון זכה להצלחה חלקית, בעיקר אצל צעירים עירוניים ועשירים, כך שהפופולריות שלו הייתה מוגבלת, וחברה לא זכתה להרבה חשיפה. אבל, בסוף הוא הגיע לידיים הנכונות, לארי פייג’ , ממייסדי גולג.
בזמנו גוגל היו רק בעסקי החיפוש, כנגד מתחרים חזקים כמו יאהו ו אסק ג’יבס , אז למעשה היה זה עבור גוגל לחבור לאפל, בהתחשב בכך ששניהם חלקו את השאיפה לצמצם את השליטה של מיקרוסופט בתחום המחשב האישי ולמנוע מהם להשתלט על שרותי הרשת במכשירים הניידים .
ב 2001 כשגוגל הייתה סטארט אפ בת 3, המייסדים שלה, לארי פייג’ וסרגי ברין ביקשו מסטיב ג’ובס לשמש כמנכ”ל גוגל, אבל ג’ובס היה עסוק באפל ובפיקסר, אז הם החליטו למנות את אריק שמידט, אחד ממנהלי גוגל, למנכ”ל .
לארי שמח לגלות שברירת המחדל למנוע חיפוש בטלפון של אנדי היה גוגל. לארי ראה פוטנציאל אדיר בטלפון החכם, ורצה שגוגל ייצרו אחד, אבל הוא ידע שחברות הסלולר לא יאפשרו לגורם מבחוץ להשתלט על ריווחיהן. לארי הרגיש שמוקדם עבור גוגל להתמודד עם החברות הסלולריות, אז הוא חיכה.
ואז הגיע המזל .. במשך 3 השנים הבאות אנדי פיתח מודל עסקי חדש שיוכל לסיים סוף סוף את המונופול של חברות הסלולר. במקום להתבסס על מכירת מכשירים, הוא ייתן את התוכנה שלו בחינם. הרווח יבוא מאחוזים מהתשלום לחברות הסלולר. אנדי ידע כמה קשה זה לפתח מערכות הפעלה כך שמערכת ההפעלה שלו פותחה בקוד פתוח, דבר שאיפשר לכולם לפתח אפליקציות. הוא שילב את הרעיונות האלה בחברה חדשה .. אנדרואיד.
חלק גדול מהגידול של גוגל באותה תקופה היה הודות לעובדה שהם קבלו תמיכה רבה מסטיב ג’ובס, ואפל. הכל התנהל על מי מנוחות עד הפיתוח של האיפון ב 2004. צריך לזכור שלמרות שאפל היא חברה המתנהלת בסודיות, הם היו חייבים לחלוק מידע עם חברות אחרות שאיתן פיתחו את האיפון, ומפות גוגל ויוטיוב של גוגל היו חלק מרכזי באיפון, כך שאפל היו חייבים לגלות לא מעט לגוגל בתקופת הפיתוח של האיפון. וכך, מידע פנימי זה, היה המניע של לגוגל לרכוש בחשאי מערכת הפעלה אחרת, אנדרואיד, בשנת 2005, שנתיים לפני הצגת האיפון לציבור. המניעים של גוגל היו ברורים, הם צפו את העלייה בשימוש בתקשורת הסלולרית, ורצו לבנות תשתית עליה יוכלו להפיץ את השירותים שלהם. אנדי וצוותו גוייסו בדיוק לצורך הזה, והם אפילו קבלו בניין משלהם.
הטלפון הזה, ה”מוטו קיו” המקורי. הוא הריץ גרסת חלונות של מיקרוסופט והופיע ב 2006. כך נראו הדברים ב 2007, בלקברי היו המלכים עם מכשירים פשוטים ומהירים וסוללה עם אורך חיים עצום. פאלם הייתה על טיפות הדלק האחרונות. נוקיה עבדה על מערכת סימביאן העתיקה, ולמעשה כל האחרים בנו מכשירים מבוססי חלונות.
מיקרוסופט ניסתה לשכפל את המודל העסקי שלה אבל עם טלפונים. סמסונג, אל ג’י, ו היצ’ טי סי, ולמעשה רוב יצרניות הסלולר אז, בנו מכשירי חלונות, וגוגל גרמה להם לייצר גם מכשירי אנדרואיד ובהמשך רק אנדרואיד. זה היה התרגיל. גוגל ידעה שכל החברות האלה ירצו לייצר טלפונים, ולכן הם ידעו שהם חייבים לייצר את מערכת ההפעלה שלהם. גוגל רצתה את מה שהיה למיקרוסופט על המחשב האישי, נתח שוק מכריע. הם רצו אנדרואיד על כל סלולרי, כי ככל שיש יותר, המשמעות, יותר חיפוש בגוגל, וכך יותר כסף עבורם, כי משם מגיעה ההכנסה שלהם לשלם עבור אנדרואיד. אנדרואיד חינם, אפשרה למעשה לגוגל להרוויח יותר כסף, כי כך היו יותר משתמשים, וכבונוס זה החליש את מיקרוסופט שדרשה דמי שימוש במערכת שלה.
אחד המשפטים הגדולים בתחום הטכנולוגיה הוא גוגל נגד אורקול. משפטים כאלה הם נפלאים כי אז יש עדויות בבית משפט. יש מנהלים על דוכן העדים והם חייבים לענות לשאלות.
עו”ד שואלים את אריק שמידט על ההתחלה של אנדרואיד
ואריק עונה: היינו די מודאגים מהמוצרים של מיקרוסופט, קשה להאמין היום, אבל בזמנו היינו מאוד מודאגים שהאסטרטגיה של מיקרוסופט תצליח. זה היה לפני הכרזת ומהפכת האיפון.
ג’ובס: “היום אפל ממציאה מחדש את הטלפון”… האיפון היה הצלחה אדירה. השיווק החל ביוני 2007
סטיב באלמר מיקרוסופט: “חמש מאוד דולר עם סבסוד מלא של חברת הסלולר. זה הטלפון היקר ביותר בעולם, והוא לא מושך משתמשים עסקיים כי אין לו לוח מקשים.. לא יעיל למשלוח מייל”
גוגל הגיעו מוכנים, הם ניצלו את הזמן לגבש חזית עם חברות הסלולר התוכנה והיצרניות. העסקה של אפל עם “אי טי טי” שכנעה את כולם שהם חייבים לשתף פעולה. עסקת ג’ובס איימה להרוס את המודל העסקי של חברות הסלולר, ולמערכת הפתוחה של אנדרואיד להיות מאוד מפתה. כיוון שאנדרואיד היא מערכת פתוחה, היצרניות וחברות הסלולר יכלו לבטוח שגוגל לא תנצל את כוחה בפלטפורמה המשותפת, וכך בנובמבר 2007 נולדה ברית המכשירים הפתוחים .
אבל הדברים השתנו 11 חודשים מאוחר יותר כשגוגל הציגה את גרסת האנדרואיד שלה שאמצה הרבה אלמנטים ממסך המגע של האיפון, וכשסטיב ג’ובס גילה את זה הוא ראה בזה מתקפה אישית.
אתם זוכרים שכאשר סטיב ג’ובס הוביל את פיתוח המקינטוש, מערכת הפעלה מבוססת ממשק גרפי, ובכן מיקרוסופט שיתפה פעולה עם אפל בתקופת הפיתוח, וביל גייטס שאל את עצמו למה אפל לא מתכננת לתת רישיונות למערכת ההפעלה הזו ליצרנים אחרים ? אז גייטס הנחה את מיקרוסופט לייצר גרסה שלהם למערכת המק בשם חלונות שהייתה מוכנה שנה אחרי שהמק יצא לשוק.
הסרט הזה עם מיקרוסופט היה ממש דומה למה שקרה עם גוגל , וג’ובס רצה לוודא שהוא עשה הכל שזה לא יחזור על עצמו כי חלונות הצליחה להשתלט על מעל 90 אחוז משוק המחשבים האישיים כשהיא מחסלת את כל המומנטום של אפל עם המקינטוש, וזה משהו שג’ובס לא רצה שיקרה עם האיפון, ואם לוקחים בחשבון את שיתוף הפעולה בין שתי החברות, קל להבין למה ג’ובס היה כה נרגז. הוא למעשה נבגד בידי שני הצעירים שהיה המנטור שלהם.
האמון בין אפל וגוגל הופר וזה הביא את ג’ובס לומר: “אני אשתמש בכל 400 מיליארד הדולר לתקן את העוולה הזו. אני מתכוון להרוס את אנדרואיד, כי זה מוצר גנוב. אני מוכן למלחמה גרעינית על זה”
שמידט היה עדיין בהנהלת אפל, אבל לא להרבה זמן, ב 2009 הוא פרש. בגלל ענייני רגולציה וגם בגלל שבאפל רצו אותו רחוק. וכשסטיב ג’ובס בישר על עזיבתו הוא ציין שגוגל תכננו מערכת הפעלה למחשבים.
בשיא הירידה של סימביאן, אנדרואיד זכתה בניצחון הראשון שלה, המוטורולה דרוייד. לקראת השיווק שלו ב 2009, חברות הסלולר היו בחשש להעלם עד כי ווריזון השקיעה 100 מיליון דולר בשיווק המכשיר כאלטרנטיבה לאיפון.
אבל הדרמה האמיתית התחילה כאשר גוגל שיווקה את הנקסוס 1, בינואר 2010. לא רק שהיה לו כפתור מרכזי אחד .. אלא שהוא קיבל עדכון תוכנה חודש לאחר הצגתו שכלל מולטי טאצ’. הפרה של הסטנדרטים של ג’ובס על מה שאנדרואיד רשאים לעשות. זה הזמן בו אנדרואיד הגיעה לנתח שוק גבוה. אפל ניסתה בקושי לעצור את התהליך כי המודל העסקי שלהם, מחירים גבוהים ואקסקלוסיביות היו הפוכים מזו של המתחרה הזולה עם מגוון הדגמים.
במאי 2010 אנדרואיד עברה את אפל, ובסוף השנה היא הפכה הפופולרית יותר.
אני חושב שעתיד היחסים בין החברות יראה דומה לאלה שבין מיקרוסופט ואפל
Hebrew